בארדו טודול – ספר המתים הטיבטי

התרגום המילולי של “בארדו טודול”, המכונה לפעמים גם “ספר המתים הטיבטי” הוא: “הגאולה/ השחרור באמצעות שמיעת (התורה הגדולה) של הבארדו” (מצבי מעבר – ראה ערך נפרד).
זהו טקסט הכולל מקבץ של הוראות מפורטות, שלפי המסורת מקורם בפאדמאסאמבהאווא (מי שהביא את הבודהיזם לטיבט במאה השמינית לספירה) והגיעו כ”טרמה” (“אוצר”- כתבים שהוטמנו על ידי מחבריהם, נשמרו במשך מאות שנים ורק אז נתגלו).
תהליך המוות והלידה מחדש מוצג בטקסט זה כשלושה שלבי מעבר (באר-דו), אשר נמצאים בהתאמה ל”שלושת גופי הבודהה” (טרי קאייא):
(1) הבארדו של רגע המוות (הנמצא בהלימה עם דהארמה קאייא) – שבו מופיע אור לבן מסנוור עיניים.
(2) הבארדו של המציאות העליונה/המוחלטת (הנמצא בהלימה עם סאמבהוגא קאייא) – שבו אורות בחמישה צבעים שונים מופיעים בצורה של מנדלה, ואשר נובעים מחמשת “משפחות הבודהה” (“בודהה קולא” – האספקטים הבסיסיים/הארכיטיפים של תכונות הבודהה).
(3) הבארדו של הלידה מחדש /ההתהוות (הנמצא בהלימה עם נירמאנא קאייא) שבו אורות בעוצמה נמוכה יותר מופיעים, בהתאמה ל”ששת מישורי הקיום” (בהאווא צ’אקרא).
בכל אחד משלושת השלבים הללו קיימת עבור האדם האפשרות של היווכחות בטבע האמיתי של תודעתו והשגת שחרור (נירוואנה), בעזרת שמיעת ההוראות המתאימות והביצוע שלהן.
במרוצת השנים, נוצר גם טקס מורכב של ליווי הנפטר הכולל חלקים שונים כמו דקלומים, שירה והקראות אשר מתארות לנפטר, בין יתר הדברים, את תהליך המוות, הופעת האורות של הבארדו השונים וכן טכניקות לאיתור מקום נאות להיוולדות מחדש.

תהליך המיתה מוצג ב”בארדו טודול” כתהליך הדרגתי של התפרקות חמשת המצרפים (קנדהה) הפסיכו-פיזיים, אשר מרכיבים את תחושת העצמי / אני / ישות שלנו.
עם נפילתה של המציאות החיצונית, מגיע הבארדו של רגע המוות, שבו הטבע האמיתי של התודעה נחווה כאור לבן ומסנוור.
אם האדם המת לא מצליח להזדהות עם חוויה זו, הוא נופל למצב של חוסר הכרה במשך שלושה או ארבעה ימים, שבמהלכם נוצר מה שמכונה “גוף התודעה”, שהוא הנושא של החוויה שתגיע אחר כך.
בבארדו הבא, של המציאות העליונה (דהארמאטא), שאורכת 14 ימים, התודעה מבחינה בצורות של 42 ישויות שלוות ו- 58 ישויות זועמות (דיטהיס – שהן ביטוי של ארכיטיפים/ תכונות שונות). אלו מופיעות כפרישה של מנדלה . תיאור מפורט של אלו בבארדו טודול הינו אפשרי בזכות תרגול (סאדהאנא) אשר מקיף את כל טווח הרגשות האנושיים כדי להעביר את החוויה הזו.
ריקות מיוצגת על ידי הישויות השלוות וזוהר או שקיפות מיוצגים על ידי הישויות הזועמות.
במידה וגוף התודעה נכשל גם כאן בזיהוי אורות אלו כהשתקפות עצמית , אזי מתחיל כאן הבארדו של הלידה מחדש, שאורכו 21 ימים.
במהלך שלושת השבועות הראשונים של מצב זה, התודעה חווה את פעולות העבר שלה (קרמה) ובהתאם להתפתחות התהליך, מתכוננת לתהליך החיפוש, שמתבצע במהלך שבעת הימים האחרונים, ללידה באחד מששת מישורי הקיום.