כאשר אנשים אמרו לאג׳אהן צ׳ה שבלתי אפשרי להם לתרגל את הדהרמה בחברה, תשובתו היתה בשאלה: ״אם אדקור אותך בחזה עם מקל בוער, האם תאמר: ׳אני סובל באמת, אך מאחר ואני חי בחברה זו איני יכול להימלט מהסבל?״
תשובתו של אג׳אהן צ׳ה אינה שונה ממשל הבודהה אודות החץ המורעל. הבודהה דיבר על אדם שנורה בו חץ מורעל שאינו מאפשר לאיש לשלוף את החץ לפני שיענו לשאלותיו על מקור החץ, הקֶשֶת והַקַשָת.
הבעיה היחידה היתה שהאדם הפצוע ימות כנראה לפני שיקבל תשובה על כל שאלותיו. על האדם הפצוע היה להבין שכואב לו והוא גוסס, ועל כן צריך להיעשות דבר־מה בדחיפות.
אג׳אהן צ׳ה מדגיש נקודה זו שוב ושוב בלימוד: אתה סובל; עשה משהו מיד בענין זה! הוא לא היה מבזבז זמן־דיבור על שלווה, תבונה, או מצב הארה, אלא על תירגול של מודעות מתמדת למתרחש בגוף ובתודעה ברגע הנוכחי, ללמוד כיצד פשוט להתבונן ולהניח. מדיטציה, היה אומר, איננה קבלת דברים אלא היפטרות מדברים, אפילו כשהיה נשאל על השלווה שאדם יכול להשיג בתרגול, היה מעדיף לדבר על הבלבול שצריך להיפטר ממנו, מפני, כפי שהיה אומר, ששלווה היא סופה של הבלבול.
אוסף זה אינו מלמד רק על סבל ותרגול מדיטציה, אלא נותן לנו תובנה באשר לאי־קביעות, מוסר, לא־אני וכו׳. אנו מקווים שספרון זה יהיה בן־לוויה לקורא, ו״חבר טוב״ ברגעים של הרהור שקט, ואולי יקבל מבט על ״אין־אג׳אהן צ׳ה״ אשר היה נוהג לומר, ״אני תמיד מדבר על דברים שיש לפתח ועל דברים שיש לוותר עליהם, אך באמת, אין מה לפתח ואין על מה לוותר״.
