מפגש מקוון בסדרת מפגשי שבילים רבים – דהרמה אחת: מתי שקרים הם אמצעים מיומנים

משתתפים: ד״ר סטיבן פולדר, ד״ר ארז יוסקוביץ, יובל אידו טל, ירון בהיר שיבר

מנחים: אבי פאר ואילן לוטנברג

“משל הבית הבוער” (מתוך סוטרת הלוטוס, הוצאת פרפנצ’ה. תרגם אורי קפלן)

“שריפוטרה! מה דעתך? איש חשוב זה העניק לילדיו באופן שווה מרכבות גדולות מעוטרות באבנים יקרות – האם שיקר הוא או שלא?”

ענה שריפוטרה: “לא, המכובד בעולם! איש חשוב זה רק רצה לאפשר לילדיו להימנע מהשריפה. כל העניין היה להציל את חייהם. זה לא נקרא לשקר… וזאת מדוע? מפני שכוונתו הבסיסית של איש חשוב זה הייתה להשתמש באמצעים יעילים על מנת לגרום לילדיו להימלט…”

משל הבית הבוער משמש כדי להמחיש את העקרון של “אמצעי מיומן” (upāya). בדוגמה שבמשל, האב קורא לילדיו לצאת מן הבית הבוער בהבטחה למרכבות יקרות. הבטחה שאינה “אמת עובדתית”, אך היא אמת מנקודת מבט של חמלה: היא הדרך היחידה שבה הילדים – המסמלים ישויות הלכודות באשליה ובעולם הסבל – יכולים להינצל.

הבודהה, מתואר כמי שמשתמש לעיתים בדיבור או במעשה שנראים חלקיים, לא ישירים, ואף שקריים במובן היומיומי – אך תמיד עושה זאת מתוך כוונה טהורה של חמלה ורצון להוביל יצורים לתובנה ולשחרור.

“אמצעי מיומן” איננו מצדיק שקר במובן הרגיל של המילה, אלא מתייחס ליכולת לראות את הנסיבות, הכוחות, וההשתנות של התודעה האנושית, ולפעול באופן שמותאם למצבם של היצורים באותו רגע.

כך, הדגש עובר מהשאלה “האם זה נכון או שקרי?” אל השאלה “האם זה מועיל או משחרר?”

לפיכך, בודהיזם אינו רואה בכל “אי־אמירה של אמת” הפרה של דיבור נכון, אלא בוחן תמיד את הכוונה (cetanā) ואת תוצאת המעשה – האם הוא נובע מתודעה של חמלה ותבונה, או מתודעה של הונאה, פחד ותאווה. כאשר הכוונה טהורה, האמצעי נחשב “מיומן” – גם אם אינו תואם את האמת המילולית.

במהלך המפגש ננסה לפקפק בתפישת “מהי אמת ומהי שקר” הנוכחית שלנו ונחקור:

• מה ההבדל בין שקר רגיל לבין “אמצעי מיומן” (upāya)?
• כיצד הכוונה (cetanā) היא המבחן האמיתי של מוסריות בדיבור ובמעשה?
• כיצד ניתן ליישם “אמצעים מיומנים” בחיי היומיום מבלי לגלוש להונאה עצמית או של אחרים?
• האם הבודהה והמורים שאחריו, סיפרו “סיפורי סבתא” לתלמידיהם? והאם האמת היחסית נופלת אל תוך המסגרת הזאת.