דוקהה

“דוקהה” מתורגמת בדרך כלל כסבל, וכן כקושי לשהות בסיטואציה, ואף כתסכול. עם זאת, אין המושג מוגבל לסבל במובנו היומיומי והוא מבטא את הטבע הלא מספק ואת אי הביטחון שמצוי בכול התופעות המותנות, שבהיותן ארעיות הן נושאות בתוכן את הפוטנציאל לסבל. לכן, נכון אולי יותר להגדיר את דוקהה כ”נטייה לסבל (שמצויה בכל התופעות המותנות)” או כ”חוסר סיפוק כטבעה של המציאות”.

בהקשר הבודהיסטי יש למושג דוקהה שלושה היבטים:

(1) “סבל הסבל” (דוקהה דוקההטא) – סבל המתבטא ככאב (מתייחס לסבל הנובע מכאב פיזי, רגשי ומנטאלי).

(2) “סבל השינוי” (ויפרינאמה דוקההטא)- מתייחס לתחושות/רגשות נעימות, גופניות ומנטאליות, (כפי שמסביר הבודהה: “היות והן הסיבה לעלייתו של סבל כאשר הן משתנות”).

(3) “סבל הטבוע בכל התופעות המותנות” (סנקהארה דוקההטא) – זהו ההיבט הסמוי והעמוק ביותר של דוקהה, אשר מתייחס לטבען המשותף של כל תופעות הקיום (הכוונה לתופעות המותנות) שנובע מהעלייה והדעיכה הבלתי פוסקת שלהם. כאן כלולות גם התנסויות שיש בהן תחושות/רגשות ניטראליים.

דוקהה היא ה”אמת הנאצלת הראשונה” וכן, אחד מ”שלושת מאפייני המציאות” (טילקהנה):

דוקהה- סבל, אניצ’ה- ארעיות, אנטה – אין אני קבוע, נפרד ולא משתנה.