הסוטרה של חוי ננג

סוטרת הבימה נחשבת לחיבור החשוב ביותר של זרם הצ’אן בודהיזם [ביפנית: זֶן בודהיזם] המוקדם, ואחד החשובים בכל ההיסטוריה הזן בודהיסטית. היא מכילה את תורתו של חוּי-נֶנְג, מי שהיה המורה השישי בשושלת המורים הגדולים של הזן הסיני.

סוטרת הבימה נכתבה בשנת 780, כמאה שנים אחרי האירועים המתוארים בה. ובכל זאת, בין אם המתואר בה הוא מדויק היסטורית ובין אם לאו, הסוטרה היא אחד המסמכים המרתקים ביותר במסורת, בהביאה בפעם הראשונה את מה שאפשר לקרוא לו ‘קול הזן’ אל הזרם ההולך ומתגבש בסין, שלימים ייקרא צ’אן בסינית וזן ביפנית.

חוּי-ננג [638-713], בן למשפחה ענייה, שלא ידע קרוא וכתוב ושהיה מנודה על ידי החברה בזמנו, הפך להיות, אולי דווקא בשל כל אלה, האיש שלראשונה העניק לזן בודהיזם את קולו הייחודי באופן מכונֵן. אפשר לומרשממנו והלאה החלה התנועה אל עבר האיכויות המיוחדות של הזרם הזה. אין ספק שמדובר באחד המורים הגדולים והמשפיעים ביותר בתולדות הזן בודהיזם בפרט והבודהיזם בכלל.