אל מן המיתולוגיה ההודית; דימוי רשת האבנים…
את ההרהורים האלה אני כותב מאנאהיים בקליפורניה, מיריד המסחר הגדול ביותר של תעשיית מוצרי הבריאות האמריקאיים, Expo West. זוהי הילולה עצומת ממדים של קרוב ל-10,000 דוכנים, כולם עטים עליך, מסבירים, מלעיטים בטעימות ממוצריהם. זה ענק. לא ניתן להקיף את הכול. אני הייתי שם על מנת להרצות על עשבי מרפא מן המסורת הרפואית היוונית-ערבית. עם זאת חלק ניכר מן הזמן ביליתי בשוטטות, כשאני לוחך עשבים כפרה; טעמתי מעדנים אורגניים מכל קצוות העולם, לגמתי צוף מפרות אקזוטיים, כרסמתי מאכלים “אסורים” העשויים כולם, לאמיתו של דבר, מפולי סויה, וכאשר הייתי מותש לחלוטין קיבלתי מנות של מעוררים צמחיים. כושר ההמצאה יוצא מגדר הרגיל. יש שם אנשים מסורים לרוב, המאמינים באמת ובתמים במה שהם עושים. ורבים אחרים המעוניינים רק בשורה התחתונה. יש שם מוצרים טובים, וכאלה שהם חסרי תועלת. אבל זה מעורר מספר שאלות: האם הבריאות ואיכות הקיום שלנו ושל כדור הארץ תלויים במה שאנו קונים? או במה שאיננו קונים? אין כל בעיה בבחירה מושכלת יותר של מה שאנו מחליטים לאכול, מה שאנו מחליטים לקנות ומה שאנו מביאים עמנו הביתה. יש באמת תועלת לבריאות ולסביבה בבחירת מזון אורגני, בריא ופחות מעובד, באכילת פחות מוצרים מן החי, ובהחזקת ארון תרופות המכיל יותר תרופות טבעיות ובטוחות מאשר סמים רעילים. אבל יש צורך בבחינה קפדנית יותר של מה אנו עושים בחיינו, מה משנה ומה חשוב.
הנטייה האינסטינקטיבית שלנו למלא את חיינו בעוד ועוד, נראית כבריחה מפני חוסר הסיפוק הקיומי הבסיסי שלנו. היא מוליכה לקנייה כתגובה אוטומאטית, הזוכה לעידוד ממכלול השיח החברתי, כך שרובנו איננו יכולים לדמיין דרך אחרת לעשיית דברים. אנו משוכנעים שאילו היו בידינו המכונית/דירה/חופשה/מחשב החדשים האלה, היינו מאושרים. והם אכן יכולים להסב לנו אושר, אבל זאת רק לזמן קצר, כי האושר מצוי בהוויה (being), לא בקניין (having). אנחנו הוויות אנושיות (human being) לא קניינים אנושיים (human havings). ולעתים תכופות מדי, כאשר הקניין מאבד מקסמו, אנו נותרים בדיכאון.
בדרך אל האושר האמיתי מועיל (אם כי לא מהותי) להיות פשוטים יותר. לא להיות מוצפים, קבורים לחלוטין, בדברים שצברנו. אלה יכולים להיות קניינים פיסיים הנערמים אל על, ואנו מוצאים את עצמנו עסוקים בהם בלי הרף, והם יכולים להיות גם קניינים רוחניים – רעיונות, נאמנויות, השקפות עולם, ומידה מרובה של מהומה מנטאלית. עלינו להרפות מעט, לא להיאחז בדברים על מנת להרגיש שאנו חיים במלואנו. כשם שאמר אחד מחכמי הזן: “מדוע עלי להרפות? כי הכול מצטבר בערימות!”. ביסודו של דבר זוהי הרפיה מן הציפייה שהעולם יהיה הספק שלנו, הרפיה מן הצורך לשלוט בכל, להרחיב עוד ועוד את קנייננו. כת נוצרית מסורתית יצרה שיר המבטא זאת:
מתת היא להיות פשוט, מתת היא להיות בן חורין;
מתת היא לרדת אל המקום שבו עלינו להיות;
וכאשר נמצא עצמנו במקום הנכון באמת,
יהיה זה בעמק האהבה והעונג.
הואיל ותרבות המערב הפכה באופן כה עמוק לתרבות של צריכה, יתכן שיהיה עלינו ללכת נגד הזרם. יש אמירה רווחת: “רק דג מת צף עם כיוון הזרם”. האם עלינו להסתובב ולשחות נגד הגאות? כיצד?
אחת האפשרויות הטובות ביותר שנהגתה הייתה זו של מהטמה גנדהי. הוא לימד חיי קהילה שהיו בבסיסם אקולוגיים, מלאי שמחה וכבוד. באמצעות הסמל של גלגל הטוויה הידני שנשא עמו לכל מקום, הוא לימד שהשמחה באה כאשר אתה משקם את יחסיך עם הדברים הבסיסיים ביותר בחייך, על ידי הפעלתם או עשייתם במו ידיך. אין פרוש הדבר שעליך לטוות בעצמך את חוטי הכותנה שלך כמו בהודו הכפרית. אך לפחות תוכל לבשל את מזונך בעקביות מחומרי גלם פשוטים וטבעיים של גרגרים וירקות. תוכל לאפות את לחמך במו ידיך. תוכל לגדל את מזונך כאשר בידיך פיסת קרקע קטנה ביותר או כמה אדניות, ותוכל ללמוד לטפל בעצמך בצמחי מרפא ולגדל אותם בגינתך או בעציצים שבביתך. אנו מוצאים כי בעשותנו כך אנו מייסדים זיקה ממשית עם אותם עיקרי חיים מהותיים שנזנחו. אנו מביאים יותר חדווה וקלילות אל חיינו, ואנו נוכחים כי המתיחות מתפוגגת באינטימיות המחודשת שיצרנו עם חיינו. במשך שנים רבות נהגתי לאפות לחם השכם בבוקר, וזו הייתה אחת ההתנסויות המשמחות ביותר במשך היום – תנועת הגוף, ניחוח החיטה, קונצרט הציפורים מבחוץ אל מול דממת הבוקר.
אבל קיימת גם הרפיה עמוקה יותר שיש בה עזר רב במסענו הרוחני. גם כאן, בצמיחתנו הרוחנית, אנו מוצאים עצמנו לעתים קרובות במצב נפשי לא נינוח של צריכה, קניין ורווח – עוד סוף-שבוע, עוד קורס, עוד מורה, עוד ספר, עוד תרגול….. אף אחד מאלה אינו מספק את השלווה והחדווה העמוקה יותר של פשוט להיות ושל להיות פשוט. עלינו להרפות מן הצורך לחוות דברים מסוימים, מן הציפייה שהדרך או המורה אמורים לספק לנו תוצאות מסוימות, או מן הצורך לשלוט בתוצרים, מן ההרגלים של שיפוט וביקורת. כאשר אנו מרפים במישור זה העמוק יותר, אנו יכולים להתנסות בהקלה גדולה – שמלכתחילה כל העסק הזה לא היה נחוץ. שכל כולו לא היה אלא מחסור של עצמי תובעני ו”מתבגר”. כאשר אנו מרפים מהקולות הללו שבתוכנו התובעים שליטה ותוצרים, אנו יכולים למצוא שחדווה עמוקה בהרבה מתגנבת אלינו בעת שמבטנו היה מוסט. סיפוק ממשי, שבתחילה חמק מאתנו. כשם שאמר פעם רמאנה מהרשי: נוסע ברכבת אינו צריך להמשיך לשאת את מזוודתו. הוא יכול להניח אותה ולאפשר לרכבת לשאת גם אותו וגם את המטען. הבה ניתן לחיים לשאת אותנו ואת מטעננו. בדרך הטבע המסע יוביל אותנו אל “עמק האהבה והעונג”.
פריטים נוספים
בודהיזם – קווים במיסטיקה, חרות ועוד
מאת: רחל ששון הכיוון המיסטי בזן הוא שאינסוף הרצונות שואבים מהרצון האחד – האחדות הקוסמית. תוך ריכוז בתשומת-לב במדיטציה יש להרהר בתבונה הנעלה (פרג’ניא) האומרת שהמציאות הקוסמית היא שלווה, אינסופית, […]
הקלטת מפגש שבילים רבים דהרמה אחת: שמחה בבודהיזם זה ענין רציני
שהתקיים ב- 2 באוגוסט 2024 בהשתתפות: סנדיה בר-קמה, ד״ר אסף סטי אל-בר, ד״ר אסף פדרמן, שלמה בזם מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר ״כל שמחה שקיימת בעולם זה מקורה בשאיפה שאחרים […]
“דילמת הרועה” – על הגנה העצמית ושימוש בכוח במסורות הבודהיסטיות
לומד, מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו. מייסד MEDITATION FACTORY, מרכז בודהיסטי לתרגול ולימוד בהרצליה. *** הגנה עצמית היא […]
תקווה פחד ותרגול הדהרמה
פגש את הבודהיזם בשנת 1983, ומאז מחויבותו כלומד ומתרגל הלכה והעמיקה במסורת התהרוואדה ובמסורת הטיבטית בשנת 2003 היה שותף בהקמת תוכנית הכשרה תלת-שנתית ליועצים ברוח הדהרמה .(www.mindproject.com) במסגרת מכון ‘למה […]
לקום מהשבעה
מתרגל, ופוסע על הדרך מאז 1997 במסורת הוויפסנא והבודהיזם הטיבטי. חוקר דהרמה בת-זמננו, דהרמה מעורבת חברתית ואת המפגש בין ההגות הבודהיסטית לפילוסופיה המערבית. עבודת הדוקטורט שלו מציעה תפיסה חינוכית דיאלוגית […]