לקחת מחסה בבודהה

טארה בראך (Tara Brach) , Ph.D  ,פסיכולוגית אמריקאית , סופרת ומורה למדיטציה לריפוי רגשי והתעוררות רוחנית. משלבת פסיכולוגיה מערבית בתרגול בודהיסטי, הפניית תשומת לב חומלת במגענו עם העולם הפנימי והחיצוני. ייסדה ומשמשת כמורה בכירה ב- Insight Meditation Community of Washington, D.C.(IMCW), מלמדת ומובילה ריטריטים של מדיטציה בצפון אמריקה ובאירופה. מחברת של שני רבי מכרRadical Acceptance (2003) ,True Refuge (2013).

* * *

כמורה שואלים אותי תכופות: בתרגול הבודהיסטי, מהי משמעות ההסכמה “לקחת מחסה” בבודהה? האם משתמע מכך שעליי לסגוד לבודהה? או להתפלל לבודהה? האם אין זאת העמדת הבודהה כ”אחר” או כסוג של אל?

באופן מסורתי, ישנם שלושה מקומות מחסה בסיסיים בהם נוכל למצוא שלווה וביטחון אמיתיים, מקום מקלט לתודעה וללב המתעורר שלנו, מקום בו תוכל הפגיעות האנושית שלנו לנוח מעט. תחת כנפם, נוכל להתמודד פנים מול פנים, ולהתעורר מטראנס הפחד.

הראשון מבין אלה הוא הבודהה, או הטבע הער שלנו. השני הוא הדהרמה (הדרך) והשלישי הוא הסנגהה (קהילת המתרגלים).

באימון הפורמלי של לקיחת מפלט, אנו חוזרים שלוש פעמים על המשפט: “אני לוקח מחסה בבודהה, אני לוקח מחסה בדהרמה, אני לוקח מחסה בסנגהה”. אולם, למרות שיש נוסחה, אין זה ריטואל ריק או מכני, אלא אימון שכוונתו להרחיב את ההבנה והכוונה שלנו.

עם כל חזרה, אנו מאפשרים לעצמנו להיפתח עמוק יותר ויותר לחוויה החיה שמאחורי המילים, וככל שאנו נפתחים יותר, כך מוביל אותנו האימון להבנה עמוקה יותר של אמונתנו: ככל שאנו נפתחים אל ושוכנים בכל אחד ממקומות המחסה, כך נסמוך יותר על הלב והמודעות שלנו עצמנו. על-ידי לקיחת מחסה אנו לומדים לסמוך על האופן שבו חיינו נפרשים מעצמם.

אפשר לגשת לצעד הראשון באימון הזה, של לקיחת מחסה בבודהה, בכמה מישורים, ואנו יכולים לבחור את האופן שהוא המשמעותי ביותר לאופי המיוחד שלנו. כך למשל, נוכל לקחת מחסה בבודהה ההיסטורי, אותו בן אנוש שהגיע להתעוררות מתחת לעץ הבודהי לפני 2500 שנה.

אין זה אומר שאנו סוגדים לאיש שהתעורר, או מעמידים אותו כ”אחר” או “מוגבה” מאיתנו, אלא שאנו קדים ומכבדים את טבע הבודהה שכבר נמצא בתוכנו. לדוגמא, כשהבודהה נתקל במארה, הוא חש פחד – אותם גרון, חזה ובטן מכווצים בכאב, אותו לב דוהר שכל אחד מאיתנו חווה כשהפחד מכה בליבנו.

על ידי נכונותו לפגוש את הפחד במלוא תשומת ליבו, גילה הבודהה את חוסר הפחד – את המודעות הפתוחה והבהירה המזהה את עליית הפחד ודעיכתו מבלי להתכווץ או להזדהות עימו. לקיחת מחסה באמת של התעוררותו יכולה לתת לנו השראה בדרכנו שלנו לקראת חוסר פחד.

בד בבד, אלה האדוקים מטבעם עשויים לתור אחר ביטחון ומקלט ברוח החיה של תודעתו וליבו הער של הבודהה. בדומה לתפילה לישו או לאם הקדושה, אנו יכולים למצוא מקלט בישות או נוכחות אכפתית לסבלנו.

בלקיחת מחסה ראשון זה, אני לפעמים אומרת, “אני לוקחת מחסה באהוב” ומתמסרת למה שאני חווה כאינסופיותה של חמלה. כשאני חשה פחד, אני מוסרת אותו לאהוב. בכך, איני מנסה להיפטר מהפחד, אלא דווקא נשמטת לתוך מקום מחסה שהינו עצום מספיק בגודלו כדי לשאת את הפחד שלי באהבה.

באופן המהותי ביותר, לקיחת מחסה בבודהה משמעותה לקיחת מחסה בפוטנציאל העצמי שלנו לשחרור. כדי לצאת לדרך רוחנית, אנו צריכים להאמין שיש לתודעתנו ולליבנו את היכולת להתעורר. הכוח האמיתי שיש לסיפורו של הבודהה, אותו כוח ששימר את חיותו בכל המאות הללו, מבוסס על העובדה שהוא מדגים את מה שאפשרי לכל אחד מאיתנו.

אנו מאמינים כל כך בקלות לסיפורים מגבילים על עצמנו ושוכחים שעצם טבענו – טבע הבודהה שלנו – הוא מודע ואוהב. כשאנו לוקחים מחסה בבודהה, אנו לוקחים מחסה באותה יכולת של מודעות שהעירה את סידהרתא תחת עץ הבודהי. גם אנו יכולים להגשים את ברכת השחרור. גם אנו יכולים להיות חסרי פחד.

לאחר שלקחתי מפלט באהוב, אני מסיטה את תשומת ליבי פנימה, באומרי: “אני לוקחת מחסה בלב-תודעה המתעורר הזה”. אני מוותרת על כל רעיון או מחשבה שטבע הבודהה הינו דבר שמעבר או מחוץ למודעות שלי, מביטה אל הערות המולדת של הווייתי, הפתיחות הרכה של ליבי.

כמה דקות קודם לכן הייתי עלולה לחשוב שאני בליל הרגשות והמחשבות החולפים בתודעתי, אולם על ידי לקיחת מחסה במודעות, באופן מכוון, אותה זהות קטנה מתפוגגת, וביחד עימה, טראנס הפחד.

על ידי כך שנכוון את תשומת לבנו אל טבענו העמוק ביותר, על ידי כך שנכבד את מהות ההוויה שלנו, נעשה עבורנו טבע הבודהה יותר ויותר מציאות חיה. אנו לוקחים מחסה באמת של מי שאנחנו.