מאה חמישית לפנה”ס (בערך); ידוע גם כסִידְּהַתַּה…
לפני שנים רבות חיו בסין שני חברים, אחד שניגן במיומנות על נבל, והאחר הקשיב במיומנות.
כאשר האחד ניגן או שר על הר, האחר היה אומר: “אני יכול לראות את ההר לפנינו”.
כאשר האחד ניגן אודות מים, המקשיב היה מכריז: “הנה הנחל הזורם!”
אך המקשיב חלה ומת. החבר הראשון חתך את מיתרי הנבל ולעולם לא ניגן יותר. מאותו זמן חיתך מיתרי נבל תמיד היה סימן לחברות קרובה.
פריטים נוספים
ספל תה
נַן-אִין, מורה זן יפני שחי בתקופת מֵייגִ’י (1868-1912) אירח פרופסור מאוניברסיטה שבא לחקור אודות זן. נן-אין הגיש תה. הוא מילא את ספלו של האורח, ואז המשיך למזוג. הפרופסור התבונן בתה […]
האומנם זה כך?
מורה הזן הַקוּאִין היה מפורסם ומהולל בקרב שכניו כאדם שחי חיים צנועים וענווים. בשכנות לו גרה נערה יפנית שלהוריה הייתה חנות מזון. יום אחד, ללא כל אזהרה, גילו הוריה שבתם […]
למצוא יהלום בדרך בוצית
גוּדוֹ היה המורה של הקיסר. למרות זאת, הוא נהג לנדוד ולהסתובב כפושט יד. פעם אחת, כשהיה בדרכו לאֶדו, המרכז התרבותי והפוליטי של האזור שבשליטת השוגון, הגיע לכפר קטן בשם טקנקה. […]
צייתנות
את דרשותיו של המאסטר בָּאנְקֵיי פקדו לא רק תלמידי זן אלא גם אנשים מכל המעמדות והעדות. הוא מעולם לא ציטט מכתבי הבודהיזם ומעולם לא סיפק תזות חינוכיות. תחת זאת, מילותיו […]
אם אתה אוהב, אהוב בגלוי
עשרים נזירים ונזירה אחת ששמה היה אֵשוּן תרגלו מדיטציה עם מורה זן כלשהו. אשון הייתה יפה מאד אפילו שראשה היה מגולח ושמלתה פשוטה. אחדים מהנזירים התאהבו בה בסתר. אחד מהם […]