השלמות של האמת (סצ’ה פארמיטה)

גיל פרונסדל (Gil Fronsdal) הוא המורה הבכיר ב-Insight Meditation Center ברדווד סיטי, קליפורניה. הוא מתרגל ויפסנא וזן, באסיה ובארה”ב, מאז 1975. הוא היה נזיר במסורת התהרוואדה בבורמה, ומאוחר יותר הוסמך ככומר זן. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי דת מאוניברסיטת סטנפורד, ומחברם של ספרים ומאמרים רבים. 

* * *

 ללא מחויבות לאמת אין דרך בודהיסטית. הדהרמה היא מילה נרדפת לאמת, ולמילים תרגול דהרמה משמעות נרדפת לחיים שהם חיים של אמת. במיתולוגיה הבודהיסטית נאמר שבגלגולי החיים הרבים של תרגול, הבודהה-לעתיד מעולם לא שיקר. אף שיש סיפורים שהוא הפר צווים אתיים אחרים, המסירות שלו לאמיתוּת הייתה בלתי מעורערת.

אחת התכונות העיקריות של בני אדם בוגרים פסיכולוגית או רוחנית היא שלעולם הם אינם משקרים לעצמם. להיות ישר עם עצמך היא דרישת-קְדם לצמיחה אישית ולשחרור אמיתי של הלב. החשיבות שיש לכך רבה כל כך עד שאנו יכולים לומר בוודאות, כאמת מוחלטת באימון הבודהיסטי, שהונאה עצמית לעולם אינה מתקבלת. מתרגלים רציניים שואפים להיות ישרים לחלוטין עם עצמם.

אמת גורמת לנו להרגיש שלווה פנימית על-ידי התגברות על הקונפליקטים והמהומה שאנו יוצרים בתודעותינו. אמת יכולה להעניק לנו ביטחון שמשחרר אותנו מהצורך הנוירוטי להגן, להתנצל, לשנוא, או להסתיר את עצמנו מפני עצמנו. אמת יכולה גם לעזור לפתור סכסוכים בין גזעים, כפי שראינו בעבודה המעמיקה שנעשתה על-ידי ועדת האמת והפיוס בדרום אפריקה.

אמת שונה מעובדות. לעובדות לבדן אין שום כוח ואילו לאמת יש. מהטמה גנדהי ביטא את הרעיון הזה כשטבע את המונח “satyagraha”, או “כוחה של האמת”. (בהשראת גנדהי, מרטין לותר קינג תרגם אמת כ”נשמה” (soul), ו- satyagrahaהפך ל”כוחה של הנשמה” בתנועה לזכויות האזרח בארצות הברית בשנות החמישים והשישים במאה ה-20.)

גורמים שונים חוברים יחד כדי להקנות לאמת את כוחה. אחד מהם הוא טוהר פנימי ושלווה שאפשר למצוא רק באמת וביושר. גורם אחר הוא הביטחון שבא עם הידיעה מהי האמת. עוד גורם הוא כוחן של הכוונות הטובות שיש בבסיס אמירת האמת. כוחה של האמת הוא גם בכך שהיא מאפשרת פיוס וסליחה, ולבסוף – השפעתן של איכויות הלב הרבות הבאות לידי ביטוי כשאמת עוזרת לנו להשתחרר מפחד, משנאה או מתאוות בצע.

אחד המקומות שבהם אפשר להיווכח בכוחה של האמת היא בפגישות של ״אלכוהוליסטים אנונימיים״ וארגונים אחרים המקיימים את תוכנית 12 הצעדים. קרוב לוודאי ש״אלכוהוליסטים אנונימיים״ הצילה את חייהם של רבים, יותר מכל מסורת רוחנית בזמנים המודרניים שלנו. היא עומדת על כך שהמכורים לאלכוהול יספרו את האמת. כשהם מתוודים על חוסר האונים שלהם להתגבר על התמכרותם ועושים חשבון נפש מוסרי נוקב, האלכוהוליסטים לומדים איך להשתמש באמת כדי להשתחרר מהתנהגויותיהם הכפייתיות.

גם הבודהיזם משתמש באמת כדי להשתחרר מהיצמדות ומהסבל שהיא גורמת. ארבע האמיתות הנאצלות לא נועדו להיות אמיתות במובן של תורה שבודהיסט צריך להאמין בה. אלה הן אמיתות מעשיות, תכליתיות, דומה למדי לאמת שאם תחתוך את עצמך עמוק בסכין יכאב לך, ואם תקפיד לנקות את הפצע תעזור כך להחלמתו. ארבע האמיתות הנאצלות הן דרכו של הבודהה לומר שאם אתה נצמד או נאחז בדבר כלשהו, אתה תסבול; אם תשחרר את אחיזתך, הסבל הזה יגיע לקצו. לארבע האמיתות הנאצלות אין כל ערך במובן מופשט. הן מאומתות על-ידי התנסות ישירה, על-ידי הגילוי איך להיות ישר בנוגע לסבל שלנו והסיבות שחוללו אותו.

הצורך ביושר אישי הוא הסיבה מדוע האימון הבודהיסטי תלוי בתשומת לב (מיינדפולנס, או קְשיבות, מודעות קשובה). תשומת לב מוגדרת לעתים כתרגול של התבוננות כנה במה שקורה ברגע הנוכחי. לחופש העצום ולשלווה העמוקה שהדרך הבודהיסטית מוליכה אליהם, אין דבר עם מה שאנחנו יודעים, את מי אנחנו מכירים, עד כמה אנחנו עשירים, פיקחים או יפים, מי מעריץ אותנו או אפילו אוהב אותנו. הדרך הזאת כל עניינה הוא לומר לעצמנו את האמת, ובעשותנו כך, להיעשות לבני אדם אמיתיים.

באמצעות תשומת לב אנו מגלים אמת שהיא עמוקה יותר מאמונות. אמיתות אלה יחוללו תמורה באופיינו, בתחושה העמוקה ביותר של הווייתנו. מה שאנו אומרים ועושים נמצא בתואם עם מי שאנחנו. אם איננו נעשים לבני אדם אמיתיים, אין לנו לא שלווה ולא חופש. כשחיינו מושתתים על אמת, שלווה אינה משהו שיש לנו – היא מי שאנחנו.