נקהמה, שמתורגמת כ”ויתור”, היא איכות מנטלית שנמנית…
העלאת קורבן ללא דם
הברהמינים ואנשי קהאנומטה
כך שמעתי. פעם אחת הבודהה נדד דרך ארץ מַגַדְהַה בלווית קבוצה גדולה של חמש מאות נזירים והגיע אל כפר ברהמינים בשם קְהָאנוּמַטַה, שם נשאר להתגורר בפארק אַמְבַּלַטְּהִיקָא. כעת, באותה העת הברהמין קוּטַדַנְטַה התגורר בקהאנומטה, מקום מאוכלס בצפיפות, מלא עשב, עצי בניה, מים ותירס, אשר הוענק לו על ידי סֵנִיַיה בִּימְבִּיסָארַה, מלך מַגַדְהַה, כמתנה מלכותית עם סמכות מלכותית.
וקוטדנטה תיכנן העלאת קורבן גדול: שבע מאות פרים, שבע מאות שוורים, שבע מאות עֶגְלוֹת, שבע מאות תיישים ושבע מאות איילים, כולם היו קשורים לעמודי העלאת הקורבנות.
הברהמינים ואנשי קהאנומטה שמעו את הדברים הבאים: ‘הפרוש גוטמה… מתגורר באמבלטהיקא. ובנוגע לאדון גוטמה המכובד הזה נפוצו דיווחים טובים: ”האדון המכובד הינו ארהנט, ראוי להערכה, בודהה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, בודהה, טהור מעבר לכל ספק. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדהמה הטובה בהתחלה, טובה באמצע, וטובה בסוף, בעלת משמעות ומנוסחת היטב. הוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין. ואכן, טוב לראות כאלה ארהנטים.’ ובעקבות זאת הברהמינים ובעלי-הבית, בעוזבם את קהאנומטה בקהל גדול, הלכו אל אמבלטהיקא.
בדיוק אז קוטדנטה קם והלך אל מרפסתו למנוחת הצהריים. בראותו את הברהמינים ובעלי-הבית בדרכם אל אמבלטהיקא, הוא שאל את משרתו לסיבה. והמשרת השיב: “אדוני, זהו הפרוש גוטמה, אשר בנוגע אליו נפוצו דיווחים טובים: ‘האדון המכובד הינו ארהנט … בודהה, מואר וטהור מעבר לכל ספק.’ לכן הם הולכים לראותו.”
וקוטדנטה חשב לעצמו: ‘שמעתי שהפרוש גוטמה יודע כיצד לערוך בהצלחה את הקורבן המשולש על שש-עשרה צרכיו. כעת, אינני מבין כל זאת, אך ברצוני להעלות קורבן גדול. נניח ואלך אל הפרוש גוטמה ואשאל אותו בעניין.’ אז הוא שלח את משרתו אל הברהמינים ובעלי-הבית של קהאנומטה לבקש מהם להמתין לו.
דברי השבח לקוטדנטה
ובאותה עת כמה מאות ברהמינים שהו בקהאנומטה בכוונה להשתתף בהעלאת הקורבנות של קוטדנטה. כאשר שמעו על כוונתו ללכת לבקר את הפרוש גוטמה, הלכו לשאול אותו אם אכן נכון הדבר. “אכן כך, רבותיי, אני הולך לבקר את הפרוש גוטמה.”
“אדוני, אל תבקר את הפרוש גוטמה (בדיוק כמו בסוטה “השיחה עם סונדנדה”, פסקה 5). ומאחר שכך, אין זה ראוי שקוטדנטה המכובד יבקר את הפרוש גוטמה, אלא שהפרוש גוטמה יבקר אותו.”
דברי השבח לבודהה
אז קוטדנטה אמר לברהמינים: “כעת הקשיבו רבותיי מדוע ראוי שאנחנו נלך לבקר את המכובד גוטמה ומדוע אין זה ראוי מצידו שיבוא לבקר אותנו… (בדיוק כמו בסוטה “השיחה עם סונדנדה”, פסקה 6). הפרוש גוטמה הגיע לקהאנומטה ומתגורר באמבלטהיקא. וכל פרושים או ברהמינים שמגיעים לאזורינו הינם אורחינו… הוא מעבר לכל הלל.’
כאשר שמעו זאת, הברהמינים אמרו: “אדוני, מאחר ואתה כל כך משבח את הפרוש גוטמה, אף אם היה מתגורר מאה יוג’נות מכאן, יהיה זה ראוי לאדם עם אמונה ללכת עם תיק צד לבקר אותו. ועל כן, אדוני, כולנו נלך לבקר את הפרוש גוטמה.”
כך קוטדנטה הלך עם קבוצה גדולה של ברהמינים אל אמבלטהיקה. וכאשר הגיעו, הוא פנה אל הבודהה, החליף עמו ברכות נימוסין, והתיישב במקום ראוי. כמה מהברהמינים ובעלי הבית של קהאנומטה קדו בפני הבודהה, כמה החליפו עמו ברכות נימוסין, כמה ברכו אותו בכפות ידיים צמודות, כמה הכריזו את שמם ושבט מוצאם, וכמה התיישבו במקום ראוי בדממה.
הסיפור על המלך מהאוויג’יטה
בעוד הוא יושב במקום ראוי, קוטדנטה פנה אל הבודהה: “אדון גוטמה, שמעתי שאתה יודע כיצד לערוך בהצלחה את הקורבן המשולש על שש-עשרה צרכיו. כעת, אינני מבין כל זאת, אך ברצוני להעלות קורבן גדול. יהיה טוב אם הפרוש גוטמה יסביר לי את העניין.”
“אם כך, הקשב, ברהמין, שים לב ואני אסביר.”
“כן אדוני”, אמר קוטדנטה, והמכובד אמר:
“ברהמין, פעם היה מלך בשם מַהָאוִויגִ’יטַה. הוא היה עשיר, בעל עושר ומשאבים אדירים, עם שפע של זהב וכסף, בעל נכסים והחזקות, בעל ממון ושווה ממון, בעל אוצרות ומחסני תבואה. בעוד המלך מהאוויג’יטה הירהר בפרטיות, המחשבה הבאה עלתה בו: ‘צברתי עושר גדול במונחים אנושיים, אני שולט על שטח נרחב אותו כבשתי. נניח ואערוך כעת קורבן גדול אשר יהיה לטובתי ולאושרי לזמן רב?’ וכאשר קרא לרב-השרים, הוא סיפר לו את מחשבתו: “אני מעוניין לערוך קורבן גדול, אדון נכבד, הנחה אותי כיצד עלי לפעול על מנת שיהיה זה לטובתי ולאושרי לזמן רב.”
ורב השרים השיב: “ארצו של הוד מלכותו מכותרת שודדים, היא הרוסה, ערים וכפרים מושמדים, הספר שורץ בוזזים. אם הוד מלכותו יטיל מס על חבל ארץ זה, זו תהיה דרך שגויה. נניח והוד מלכותו יחשוב: ‘אפטר ממגיפת השודדים באמצעות הוצאות להורג ומאסרים, או באמצעות החרמות, איומים והגליות’, אז המגיפה לא תבוא לקיצה. אלו שישרדו יזיקו מאוחר יותר לממלכתו של הוד מלכותו. מצד שני, באמצעות התוכנית הבאה תוכל להפטר מהמגיפה. לאלו בממלכה העוסקים בפיתוח יבולים וגידול בקר, הוד מלכותו יחלק תבואות ומספוא, לאלו העוסקים במסחר הוא יעניק הון, לאלו העוסקים בשירות ממלכתי הוא יעניק משכורות ראויות. אז האנשים האלו, כאשר יתרכזו בעבודתם, לא יזיקו לממלכה. רווחיו של הוד מלכותו יהיו גדולים, הארץ תהיה שלווה ולא מכותרת גנבים, והאנשים יחיו עם שמחה בליבם ישחקו עם ילדיהם, ויתגוררו בבתים פתוחים.”
ובאומרו: “שיהיה כך!”, המלך קיבל את עצתו של רב השרים: הוא העניק תבואות ומספוא, הון לאלו העוסקים במסחר… משכורות ראויות… והאנשים חיו עם שמחה בליבם… והתגוררו בבתים פתוחים.
לאחר מכן המלך מהאוויג’יטה קרא לרב השרים ואמר לו: “הבאתי את מגיפת השודדים לקיצה, פעלתי על פי עצתך ורווחי גדלו, הארץ שלווה ואינה מכותרת גנבים, האנשים עם שימחה בליבם, משחקים עם ילדיהם ומתגוררים בבתים פתוחים. עכשיו ברצוני לערוך קורבן גדול. הנחה אותי כיצד עלי לפעול על מנת שיהיה זה לטובתי ולאושרי לזמן רב.”
“לשם כך, הוד מעלתו, עליך לקרוא לקְהַטִיַה מהערים ומהכפרים, ליועציך ועוזריך, לברהמינים רבי-ההשפעה, ולבעלי-הבית העשירים ביותר של ארצך, ולומר להם: ‘ברצוני לערוך קורבן גדול. הנחו אותי כיצד עלי לפעול על מנת שיהיה זה לטובתי ולאושרי לזמן רב.'”
המלך הסכים ועשה זאת. “הוד רוממותו, התחילו בקורבן, הגיע העת אדוני. ארבעת קבוצות ההסכמה האלו יהוו את העזרים לקורבן.
המלך מהאוויג’יטה הינו בעל שמונה דברים. הוא בעל לידה טובה משני הצדדים בעל שושלת טהורה עד לדור השביעי, רציפה,בעל לידה חסרת-דופי. הוא יפה תואר … וכלל אינו בעל מראה ממוצע. הוא עשיר… בעל אוצרות ומחסני תבואה מלאים. הוא בעל עוצמה, מוביל צבא בעל ארבעה ענפים, נאמן, מהימן, ומאדיר את שמו בין אויביו. הוא נדבן ומארח נאמן, לא סוגר את דלתותיו בפני פרושים, ברהמינים ועוברי אורח, קבצנים ונזקקים – הוא מעיין של טוּב. הוא מלומד ביותר במה שראוי ללמוד. הוא יודע את המשמעות של כל מה שנאמר, באומרו: ‘זוהי משמעות הדבר’. הוא משכיל, בעל הישגים, חכם, מסוגל לזהות תועלת בעבר, בעתיד ובהווה. המלך מהאוויג’יטה בעל שמונה דברים אלו. ואלו מהווים את העזרים לקורבן.
רב-השרים הברהמין הינו בעל ארבעה דברים. הוא בעל לידה טובה… הוא מלומד, בקיא במנטרות… הוא מוסרי, בעל מוסר הולך וגדל, בעל מוסר ההולך וגובר. הוא משכיל, בעל הישגים וחכם, והוא הראשון או השני להחזיק את מצקת הקורבן. הוא בעל ארבע מעלות אלו. אלו מהווים את העזרים לקורבן.
אז, טרם העלאת הקורבן, רב-השרים הברהמין לימד את המלך את שלוש האופנים. ‘יתכן ולהוד מלכותו יהיו חרטות בעניין הקורבן המיועד: ‘אני עומד להפסיד רכוש רב’, או במהלך הקורבן: ‘אני מאבד הרבה רכוש’, או בתום הקורבן: ‘הפסדתי רכוש רב.’ במקרים אלו, הוד מלכותך, אל לך להאחז בחרטות כאלו.’
אז, טרם העלאת הקורבן, רב השרים הפיג את נקיפות המצפון של המלך עם עשרה תנאים לנמענים: ‘הוד רוממותו, אל הקורבן יבואו אלו שלוקחים חיים ואלו שנמנעים מלקחת חיים. לאלו הלוקחים חיים, כך יהיה להם הדבר. אך לאלו הנמנעים מלקחת חיים יהיה קורבן מוצלח ומלא שמחה וליבם ימצא שלווה פנימית. יבואו אלו שלוקחים מה שלא שניתן ואלו הנמנעים מלקחת מה שלא ניתן… אלו המבצעים פגיעה מינית ואלו הנמנעים… אלו הדוברים שקר… אלו המוציאים דיבה, מדברים בגסות, בדברים לריק… אלו החמדנים ואלו שאינם, אלו בעלי הזדון ואלו שאינם, אלו בעלי אמונות שגויות ואלו בעלי אמונות נכונות. לאלו בעלי אמונות שגויות הדבר יתברר בהתאם, אך לאלו בעלי אמונות נכונות יהיה קורבן מוצלח ומלא שמחה, וליבם ימצא שלווה פנימית.’ כך רב-השרים הפיג את ספקותיו של המלך עם עשרה תנאים.
כך רב-השרים הנחה את המלך אשר ביצע את הקורבן הגדול עם שש עשרה סיבות, עודד אותו, עורר בו השראה ושימח את ליבו. “יתכן ומישהו יאמר: ‘המלך מהאוויג’יטה עורך קורבן גדול, אך הוא לא הזמין את הקהטיה שלו… את יועציו ועוזריו, את הברהמינים רבי-ההשפעה, ואת בעלי-הבית העשירים ביותר…’ אך מילים אלו לא יהיו בהתאם לאמת, מאחר והמלך כן הזמין אותם. כך המלך יוכל לדעת שיערוך קורבן מוצלח וישמח בו, וליבו ימצא שלווה פנימית. או שמישהו יאמר: ‘המלך מהאוויג’יטה עורך קורבן גדול, אך הוא אינו בעל לידה טובה משני הצדדים…’ אך מילים אלו לא יהיו בהתאם לאמת… או שמישהו יאמר: ‘רב-השרים שלו אינו בעל לידה טובה…’ אך מילים אלו לא יהיו בהתאם לאמת.’ כך רב-השרים הנחה את המלך עם שש עשרה סיבות…
בקורבן זה, ברהמין, פרים לא נשחטו, לא עיזים או כבשים, לא תרנגולים או חזירים, לא אף סוג של יצורים חיים נשחטו, וגם עצים לא נגדעו לצורך עמודי הקורבן, ולא נגזז עשב לצורך עשב הקורבן, ואלו המכונים עבדים או משרתים או עובדים לא ביצעו את מטלותיהם מתוך פחד ממלקות או איומים, בבכי ודמעות. אך אלו שרצו לעשות דבר מה עשו זאת, ואלו שלא רצו לעשות לא עשו: הם עשו מה שרצו לעשות ולא עשו מה שלא רצו לעשות. הקורבן התבצע עם גְהִי, שמן, חמאה, גֶּבֶן, דבש ודיבשה.
אז, ברהמין, הקהטיה… השרים והיועצים, הברהמינים רבי ההשפעה, בעלי-הבית העשירים מהערים ומהכפרים, לאחר שקיבלו הכנסה מספקת באו אל המלך מהאוויג’יטה ואמרו: “הבאנו כמות מספקת של הון, הוד מלכותו, אנא קבל אותו.”
“אך רבותיי, אספתי בעצמי הון די והותר. כל שנותר קחו עמכם.”
לשמע סירובו של המלך, הם הלכו לצד אחד והתיעצו ביניהם: ‘אין זה נכון מצידנו לקחת את ההון חזרה לביתנו. המלך עורך קורבן גדול. הבה נלך בעקבות דוגמתו.’
והקהטיה הניחו את מתנותיהם ממזרח לבור הקורבן, היועצים והעוזרים הניחו את שלהם מדרום, הברהמינים ממערב ובעלי הבית העשירים מצפון. ובקורבן זה לא נשחט אף פר אחד… ולא היו יצורים חיים שנשחטו… אלו שרצו לעשות משהו עשו, ואלו שלא רצו לעשות משהו לא עשו… הקורבן התבצע עם גהי, שמן, חמאה, גבן, דבש ודיבשה. כך היו ארבע קבוצות ההסכמה, והמלך מהאוויג’יטה היה בעל שמונה דברים, ורב-השרים עם ארבעה דברים בשלוש האופנים.”
לשמע הדברים הברהמינים קראו בקול וברעש רב: “איזה קורבן נהדר! איזו דרך נהדרת לערוך קורבן!” אך קוטדנטה ישב בשתיקה. והברהמינים שאלו אותו מדוע אינו משבח את מילותיו המצויינות של הפרוש גוטמה. והוא השיב: “לא שאינני משבח אותם. ראשי היה נחצה לשניים אם לא הייתי. אך התחוור לי שהפרוש גוטמה לא אומר: ‘שמעתי זאת’, או ‘כנראה שכך זה היה’, אלא אומר: ‘זה היה כך או כך באותה העת.’ וכך, רבותיי, נראה לי שהפרוש גוטמה לבטח היה באותה עת המלך מהאוויג’יטה, אדון הקורבן, או לחילופין רב-השרים הברהמין אשר ניהל את הקורבן למענו. האם גוטמה המכובד מודה שהוא ביצע, או גרם לביצוע, קורבן מעין זה, ושכתוצאה מכך לאחר המוות, עם התפרקות הגוף, הוא נולד מחדש במישור טוב, בעולם שמיימי?”
“אכן כך, ברהמין. אני הייתי רב-השרים הברהמין אשר ניהל את הקורבן ההוא.”
נתינה גדולה אחרת (Niccadanaanukulayanna)
“וגוטמה המכובד, האם ישנו קורבן אחר כלשהו, פשוט יותר, פחות קשה, בעל פירות גדולים ומועיל יותר מקורבן המשולש על שש עשרה מאפייניו?”
“כן ברהמין, יש כזה.”
“מהו, גוטמה המכובד?”
“בכל מקום בו משפחה רגילה מעניקה מתנות לפרוש מוסרי, זה מהווה קורבן בעל פירות גדולים ומועיל יותר מזה.”
“מדוע גוטמה המכובד, ומאיזו סיבה הדבר טוב יותר?”
“ברהמין, לא ארהנטים ולא אלו שהגשימו את דרך הארהנט ישתתפו בטקס קורבן מעין זה. מדוע? כיוון ששם הם רואים הכאות וחניקות, לכן הם לא יגיעו. אך הם ישתתפו בטקס קורבן בו משפחות רגילות מעניקות מתנות לפרושים מוסריים, כיוון ששם אין הכאות וחניקות. לכן טקס קורבן מסוג זה מניב פירות רבים ומועיל יותר.
“אך, גוטמה המכובד, האם יש טקס קורבן בעל תועלת גדולה משני אלו?”
“אכן ישנו, ברהמין.”
“מהו, גוטמה המכובד?”
“ברהמין, אם מישהו מספק מגורים לחברי קהילת הסנגהה המגיעים מארבע הקצוות, זה מהווה קורבן מועיל יותר.”
“אך, גוטמה המכובד, האם יש קורבן בעל תועלת גדולה משלושת אלו?”
“אכן ישנו, ברהמין.”
“מהו, גוטמה המכובד?”
“ברהמין, אם מישהו בלב טהור שם את מבטחו בבודהה, בדהמה ובסנגהה, זה מהווה קורבן מועיל מכל אחד משלושת אלו.”
“אך, גוטמה המכובד, האם יש קורבן בעל תועלת גדולה מארבעת אלו?”
“אכן ישנו, ברהמין.”
“מהו, גוטמה המכובד?”
“ברהמין, אם מישהו בלב טהור לוקח על עצמו את כללי ההמנעות – להמנע מלקחת חיים, מלקחת מה שלא ניתן, מפגיעה מינית, מאמירת שקר, ומשתיית משקאות משכרים וסמים הגורמים לעייפות ועצלות – זה מהווה קורבן מועיל יותר מכל אחד מארבעת אלו.”
קוטדנטה הופך לחסיד
“אך, גוטמה המכובד, האם יש קורבן בעל תועלת גדולה מחמשת אלו?”
“אכן ישנו, ברהמין.”
“מהו, גוטמה המכובד?”
“ברהמין, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם, ארהנט, ראוי להערכה, בודהה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלו הראויים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, בודהה, טהור מעבר לכל ספק. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדהמה הטובה בהתחלה, טובה באמצע, וטובה בסוף, בעלת משמעות ומנוסחת היטב. הוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.
חניך יוצא קדימה אל חיי חסר-בית ומתרגל מוסריות… (סוטה “פירות הפרישות”, פסקאות 41-63) כך הוא מפתח את המוסר במלואו. ברהמין, זה קורבן בעל תועלת גדולה יותר. הוא שומר על דלתות החושים… (סוטה “פירות הפרישות”, פסקאות 64-74). הוא משיג את ארבעת הג’האנות… (סוטה “פירות הפרישות”, פסקאות 75-82) כך הוא מפתח את התודעה במלואה. ברהמין, זה קורבן בעל תועלת גדולה יותר. הוא משיג תובנות שונות… (סוטה “פירות הפרישות”, פסקאות 83-96) ומגשים את חידלון התחלואים… (סוטה “פירות הפרישות”, פסקה 97) כך הוא מפתח את החוכמה במלואה. והוא יודע: ‘הלידה הגיעה לקיצה, החיים הרוחניים הגיעו לקיצם, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר לעשות מעבר לכך.’ ברהמין, זה קורבן פשוט יותר, קשה פחות, בעל פירות רבים יותר ובעל תועלת גדולה יותר מכל האחרים. ומעבר לכך אין קורבן גדול ומושלם מזה.”
“מצויין, גוטמה המכובד, מצויין! זה בדיוק כמו ליישר את מה שהפוך, או לחשוף את מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראיה יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדהמה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה, ובסנגהה. יקבל נא אותי גוטמה המכובד כחסיד מעתה ועד סוף חיי!
וגוטמה המכובד, אני משחרר את שבע-מאות הפרים, שבע-מאות השוורים, שבע-מאות העֶגְלוֹת, שבע מאות התיישים ושבע מאות האיילים. אני מבטיח להם את חייהם. האכילו אותם בעשב ירוק, תנו להם מים צוננים לשתייה, ותנו למשב רוח רענן לבדר אותם.”
הגשמת פרי ‘הנכנס לזרם’ (Sotapattiphalasacchikiriya)
אז נשא הבודהה דרשה מדורגת על נדיבות, על מוסריות, ועל גן-עדן, בהציגו את הסכנה, הביזוי והשחיתות שבתאוות החושים, ואת התועלת שבפרישות. כאשר הבודהה ידע שתודעתו של קוטדנטה מוכנה, נכונה, חופשיה מהמכשולים, שמחה ושלווה, הוא נשא דרשה קצרה על הדהמה: על הסבל, על המקור, על הקץ ועל הדרך. ובדיוק כפי שבד נקי ממנו הוסרו כל הכתמים, סופג את הצבע בצורה מושלמת, כך גם בברהמין קוטדנטה, ביושבו שם, הופיעה עין הדהמה, הטהורה וחסרת הדופי והוא ידע: ‘כל דבר שנוצר, נתון לחידלון.’
וקוטדנטה, לאחר שראה, הגשים, חווה וחדר את הדהמה, לאחר שצלח מעבר לספק, התעלה מעבר לחוסר וודאות, השיג ביטחון מושלם בדהמה של המורה מבלי להסתמך על אחרים, אמר: “אנא מגוטמה המכובד ומסדר הנזירים שלו שיקבלו ארוחה ממני מחר!”
הבודהה הסכים בשתיקה. וקוטדנטה, לאחר שראה את הסכמתו, קם, בירך את המכובד, ועזב תוך שהוא שומר אותו מצידו הימני. כאשר הפציע היום, הוא דאג שיוכן מזון רך וקשה באתר טקס הקורבן, וכאשר זה היה מוכן הוא הודיע: “גוטמה המכובד, הגיע העת, הארוחה מוכנה.”
והבודהה, לאחר שקם מוקדם, הלך עם גלימתו וקערתו בלוויית נזיריו לאתר טקס הקורבן של קוטדנטה והתיישב שם במושב מוכן. וקוטדנטה הגיש לבודהה ולנזיריו את מיטב המזון במו ידיו עד שהיו מסופקים. ולאחר שהמכובד אכל והרחיק את ידו מהקערה, קוטדנטה לקח כיסא נמוך והתיישב במקום ראוי. והבודהה לאחר שהנחה את קוטדנטה בשיחה על דהמה, עורר בו השראה, החדיר בו התלהבות ושימח אותו, קם ממושבו ועזב.
Kutadanta Sutta
פריטים נוספים
מתוך הדרשה על ייצוב תשומת הלב
וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה (bojjhaṅga[1]). וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה? כאן, נזירים, כאשר יש בו את איבר […]
מתוך הדרשה על ההדרכה הארוכה לראהולה
ראהולה, תַרגֵל מדיטציה בדומה לאדמה. כאשר אתה מתרגל מדיטציה בדומה לאדמה, מגע נעים ומגע לא-נעים אינם משתלטים על התודעה ותופסים בה אחיזה, ואינם נשארים ומתקבעים בה. כשם שאנשים משליכים על […]
בתי הקדשה
לוּ כל בעלי התודעה, כל הסובלים בגופם ובנפשם יזכו באוקיינוס של אושר ושמחה בזכות חסד זה שצברתי. לו לא יסבול איש יחלה או יעשה רע לא יפחד ולא ימעיט […]
הדרשה אודות האהבה (Metta-sutta)
לאחר שהבין את המקום השקט, אותו יש לקיים בראש ובראשונה על-ידי פעילות מיטיבה – עליו להיות מסוגל, ישר, נכון, בעל דיבור טוב, רך וללא יוהרה, שבע רצון, אחד שקל […]
סוטרה סדאקה
שמעתי שפעם המבורך גר בין הסומבהאנים. ישנה עיר סומבהאנית הנקראת סדאקה. שם פנה המבורך אל הנזירים ואמר “נזירים!”. “כן, אדוני” ענו הנזירים. המבורך אמר: “פעם, נזירים, לוליין במבוק העמיד מוט […]