“שלבי הדרך”; מיוחס לחכם הבודהיסטי צוֹנְג-קַא-פַּא; חובר…
כאשר הייתי בקולג’ התמחיתי בהיסטוריה. אחד התסכולים הגדולים בלימודי היסטוריה היה ההרגשה שלעולם לא תזכה לראות איך באמת זה היה באותם ימים שאתה לומד עליהם. לימודים על המאה ה-13 – איך זה היה באמת? חשבו על כל ההכללות לגבי תרבות המאה ה-13 באירופה, ועדיין – בחיים דרך המאה ה-20 וה-21 – איזה סוג הכללות הייתם אומרים שבאמת עושות צדק למציאות של חוויה זו? איך ניתן לסכם מאה שלמה במשפט אחד או שניים? ככל שאתם קוראים את הסיפורים שמרכיבים את ההיסטוריה, כך אתם מבינים שהם לעולם לא יוכלו לקחת אתכם לשם.
זה טוב להרהר על כך – הביטו בצורה שבה אנו חיים את החיים שלנו: אנו נוטים לחיות בנרטיב שאנחנו ממציאים אודות דברים – מה קרה בעבר, מה ברצוננו לראות קורה בעתיד, מהו קו-העלילה הבסיסי, בחיפוש אחר התפתחות, חיפוש אחר סגירת-מעגל. עד כמה קו-העלילה הזו באמת קשור למציאות? עד כמה הוא עומד בדרכנו ומסתיר את המציאות? חשבו על כך, במיוחד כאשר אתם מתרגלים מדיטציה.
ישנן דרכים לספר את סיפור החיים שלכם שעוזרות לכם להיכנס אל תוך המדיטציה. לדוגמה, אתם יכולים להסתכל על סבל-העבר שלכם, להכיר בעובדה שחלק נכבד ממנו נגרם על ידי הרגלים לא-מיטיבים שלכם, ולהגיע למסקנה שההרגלים המיטיבים שלכם זקוקים לקצת עבודה. סיפור מסוג זה עוזר להביא אתכם אל תוך המדיטציה. אבל ישנם גם סיפורים רבים אחרים שמושכים אתכם הרחק משם. עליכם להיזהר מהם, משום שהם הופכים אתכם לחסרי-סבלנות. הם הופכים אתכם לפחות חדי-אבחנה לגבי מה מתרחש באמת.
אתם יושבים כאן ועובדים עם הנשימה שלכם. אולי בפינה-אחורית בתודעה שלכם ישנה מחשבה “בוא נגמור עם זה כבר כך שנוכל לעבור לשלב הבא שהרבה יותר מעניין”. כן שאינכם באמת מתבוננים בנשימה שלכם. אתם מתבוננים בתכניות שלכם לשלב הבא או חושבים על מה יקרה מחר או מה הולך לקרות ביום שלאחר מכן. אתם מתבוננים במחשבות שלכם על כמה זמן תצטרכו להיתקע עם זה עד שתראו תוצאות. זה סוג הסיפור שבדרך כלל מפריע לראות מה קורה כאן ועכשיו.
אז כאשר אתם מבחינים במחשבות אלה מתעוררות, למדו כיצד להניח אותן בצד. זה יכול להיות קשה משום שהרבה מתחושת-העצמי שלנו נמצאת בתוך הסיפור. זהו אזור בו השיעור על “לא-עצמי” הוא שימושי במיוחד: לראות עד כמה מלאכותית ובדויה התחושה של “מי אנחנו” ואיך היא מפריעה לנו לעבודה שאנחנו צריכים לעשות ברגע הנוכחי.
אנשים לפעמים מאמינים שכל תכלית המדיטציה היא להיכנס לתוך הרגע בהווה ופשוט להישאר שם. הבודהה לעולם לא דיבר כך. הוא תמיד אמר “ישנה עבודה לעשות ברגע הנוכחי”. זו הסיבה מדוע אתם צריכים להגיע לשם. תרצו להשתקע כאן במטרה להבין את הכוונות לפעול ברגע הנוכחי, משום שזהו המקום היחידי שבו אתם יכולים באמת להתבונן בכוונות שלכם בפעולה. אם ישנם חמדנות, כעס/סלידה או אשליה בכוונות שלכם, אתם הולכים להבחין בכך ברגע הנוכחי.
לאחר שהרגע עבר, הכוונה שהייתה היא רק זיכרון – ואתם יודעים כיצד הזיכרון נוטה “לצבוע דברים” בהתאם למה שאתם רוצים לראות, כיצד הוא מתאים את עצמו לנרטיב טוב או רע אודותיכם. אבל זהו רק נרטיב. אין שום ערובה לכך שזה יביא אתכם למציאות של הכוונה שלכם. הדרך היחידה שבאמת תוכלו לראות זאת היא על ידי התבוננות ברגע הנוכחי.
כאשר הרגע הנוכחי שלכם מלא בהסחות דעת, אל תחשבו על תהליך ההתמודדות עם ההסחות כמפריע לכם לאן שאתם רוצים להגיע. אם אתם רואים בכך כמפריע, אתם הולכים לפספס ולנסות להידחק דרך זה בצורה עיוורת. במקום זאת, ראו זאת בתור “זו הנקודה בה ההתעוררות הולכת לקרות, היכן שההבנה הולכת להתרחש, ודרך תהליך ההתבוננות בנשימה, לתפוס את התודעה כאשר היא נודדת, ולהביא אותה בחזרה. זה המקום בו כל התובנות יופיעו”. במילים אחרות, הבעיות בהווה הן לא משהו שאתם פשוט צריכים לדחוף דרכן או שלא יפריעו – הן משהו שתרצו להתבונן עליו – משום שלבודהה היתה תובנה מדהימה לגבי ההווה.
יתכן ושמעתם את הסיפור שלאחר ליל ההתעוררות של הבודהה, הוא בילה 49 ימים בחווית האושר-העילאי של השחרור. לא רק אושר-עילאי: הוא למד המון במהלך 49 הימים הללו. יתכן ואתם מכירים גם את הסיפור על הזמן בו שהה ביער של עצי סיסם-הודי. לעצים אלו יש עלים זעירים מאוד, בערך בגודל של מטבע קטן. הוא לקח בידו חופן עלים מרצפת היער ושאל את הנזירים “מה גדול יותר, מספר העלים בידי או מספר העלים ביער?”. הנזירים השיבו “כמובן, מספר העלים ביער הוא רב בהרבה יותר ממספר העלים בידך”. והבודהה ענה “באותו מובן, הדברים שלמדתי במהלך ההתעוררות שלי הם כמו העלים ביער. ומה שהבאתי אליכם ללמד הוא כמספר העלים בידי”. והוא התמקד בארבעת האמיתות הנאצלות כמייצגות את העלים בידו.
ישנם מספר קטעים אחרים בכתבים בהם הבודהה סיכם את התובנה הבסיסית שהוא השיג בהתעוררות שלו: זהו עיקרון פשוט של סיבתיות. כאשר אתם חושבים על כל הדברים המדהימים שהוא היה יכול לדבר עליהם, זה מעניין שזה הדבר היחיד שהוא חשב ששווה ללמד אותו. התובנה שלו היתה למעשה שהחוויה שלנו מבוססת על שני סוגים של תבניות סיבתיות.אחת היא “כאשר X קיים, Y קיים יחד איתו; כאשר X פוסק, כך גם Y”. במילים אחרות, דברים אלו באים והולכים ביחד. זוהי סיבתיות המתרחשת ממש ברגע הנוכחי. העיקרון השני היה “מתוך ההתעוררות של X באה ההתעוררות של Y; מתוך היעלמות X תבוא היעלמות של Y”. קשר זה אינו חייב להתרחש בצורה מידית ברגע הנוכחי. הוא יכול להתרחש לאורך זמן. כאשר אתם מניחים שני עקרונות אלו ביחד, המשמעות היא שכל רגע נתון של חוויה הוא השילוב של שלושה דברים: הגורם המתעורר בהווה, בנוסף להשפעות של הגורם הזה, וההשפעות שמגיעות מן העבר.
ומה הגורם? הכוונה הנוכחית שלכם. ומהיכן השפעות העבר מגיעות? מכוונות העבר. משמע שיש לנו רצון חופשי. הכוונות שלנו מעצבות את חיינו. בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור במה להתמקד, מה לעשות, מה להגיד ומה לחשוב. אנחנו לא נתונים לשליטתו של העבר. ישנן השפעות שמגיעות מן העבר, אבל אנחנו יכולים לבחור את הכוונות שנשחרר, ואת הכוונות שנעבוד איתן, אלו כוונות אנחנו נאמץ, ומה אנחנו הולכים לעשות איתן. מכאן נובע כל מארג החוויה שלנו של זמן ומרחב: הזרם הקבוע הנובע מכוונה. ותובנת הבודהה היתה שאם אתם מתבוננים מהיכן הקלט החדש הזה מופיע, תראו את הדרך החוצה. והיכן תראו את הקלט החדש הזה? בדיוק כאן, בדיוק בכוונות של הרגע הנוכחי. באמת שכדאי לכם לרצות להכיר אותן היטב.
הדרך הכי טובה להתחיל להכיר את הכוונות שלכם היא על ידי הבעת כוונה אחת ולראות כמה זמן אתם יכולים להחזיק אותה יציבה, לראות אילו כוונות אחרות הולכות להופיע בניסיון לשנות אותה. אז אתם לומדים את המיומנויות הנדרשות על מנת לתחזק את אותה כוונה מקורית – כל זמן שהיא היתה כוונה טובה. במקרה זה הכוונה היא להישאר עם הנשימה, לחשוב על הנשימה, להעריך את הנשימה ולהפוך אותה ליותר נוחה כך שתוכלו להישאר כאן זמן ארוך יותר, להעניק תמיכה לכוונה המקורית שלכם.
ככל שאתם הופכים להיות יותר ויותר רגישים לנשימה, תגלו שאתם נהיים יותר ויותר רגישים לכוונות שלכם. אלו הגורמים-הנסיבתיים האמיתיים בחיים שלכם. הדבר המדכדך לגביהם, במיוחד בתחילת התרגול, הוא לראות עד כמה אקראיים הם. כוונה קטנה אחת מופיעה והולכת לכיוון אחד, ואז כוונה אחרת נכנסת והולכת בדיוק בכיוון ההפוך, או אחרות שמגיעות והולכות לכל הכיוונים. אבל אל תתייאשו כאשר אתם רואים זאת. למדו את המיומנויות הנדרשות על מנת להתמקד בכוונה מיומנת אחת ולהישאר איתה בתוך כל האקראיות הזו.
אקראיות זו מזכירה לכם עד כמה מלאכותי קו-העלילה שלכם. קוי-העלילה, אם הם הולכים לשמור על רמת עניין מצידכם, צריכים להיות בעלי כיוון ברור. עלולים להיות מעט עיכובים פה ושם על מנת להפוך את הסיפור למעניין, אבל לבסוף ישנו מסלול אחד כולל. בדומה למבנה הבסיסי של מלודיה. יתכן וזה יהיה מבנה קשת. יתכן וזה יהיה עמק בין שתי פסגות. והתווים היחידים ימצאו סביב המבנה, מעט חורגים מהקשת, אבל עדיין ישנה צורה בסיסית למה שאנחנו שומעים. זה מה שהופך את המלודיה למספקת. כאשר אנחנו יוצרים נרטיב מתוך החיים שלנו, אנחנו מנסים לארוג ביחד רק את הכוונות שהגיוניות לנו ונראות שמתאימות לצורה הבסיסית, אבל כאשר אתם מתרגלים מדיטציה, התבוננו במה שיש כאן: כוונות מתרוצצות בכל מקום.
~
זוהי תובנה חשובה מאוד. למרות העובדה שזוהי תובנה מעט מדכדכת הנובעת מראיה של עד כמה התודעה שלכם לא מרוכזת, היא תובנה יקרת-ערך. אם תאמצו אותה אל ליבכם ותשמשו בה בצורה מיומנת, היא תעזור לכם לפרק כל נרטיב אחר שעומד בדרך ומפריע לתרגול שלכם. בדרך זו, תראו שזה קל יותר להתייצב ולהירגע עם פחות ופחות הסחות דעת. כאשר תהיו מסוגלים לשחרר את הנרטיבים השונים, יש עוד המון לגלות. בין אם המדיטציה מתקדמת בצורה טובה או לא, או האם היא תואמת את הציפיות שלכם, זהו רק עוד נרטיב.
הדבר החשוב הוא להתבונן במה מתרחש בדיוק כאן, בדיוק עכשיו, במיוחד בנוגע לכוונות שלכם. יש לכם את הכוונה להישאר עם הנשימה שלכם, והופס, הנה עוד כוונה הולכת למקום אחר. הביאו את תשומת הלב שלכם בחזרה אל הנשימה. למדתם כעת משהו אודות התודעה ממש כאן. הפעולה של החזרת תשומת הלב מחזקת את הכוונה המקורית שלכם, מחזקת את הנחישות שלכם, והעובדה שאתם יכולים לתפוס את התודעה כאשר היא נודדת – מחזקת את תשומת-הלב הקשובה שלכם והערנות שלכם.
אז השאלה אם הדברים מתקדמים בהתאם לקצב שהייתם רוצים לראות בנרטיב האידאלי שלכם, היא אינה הנקודה. הנקודה היא שאתם מתבוננים ושאתם לומדים. לעתים יהיו לכם יותר שיעורים ללמוד מאשר חשבתם תחילה, אך אם לא תתחילו מאיפה שאתם נמצאים כעת, אז מאיפה תתחילו? אם התמונה של מה תודעתכם עושה ברגע הנוכחי אינה מתאימה לנרטיב האידאלי שלכם, אולי זה זמן טוב לבחון את הנרטיב ולא להפוך חסרי-סבלנות עם הרגע הנוכחי.
משום שמהו חוסר-סבלנות? חוסר-סבלנות הוא אותו חלק בנרטיב אשר הופך אותנו לביקורתיים בצורה לא-מיומנת. אנו זקוקים לכוח השיפוט שלנו, אך מה שהופך את הכוח הזה מלהיות נבון לשיפוטי/ביקורתי-מדי היא העובדה שאנחנו הופכים חסרי-סבלנות. אנחנו רוצים להגיע להחלטה מהר לפני שכל העדויות מגיעות, וכתוצאה מכך – השיפוט שלנו חסר-תועלת – רק עוד מכשול בדרך לראות את הדברים כפי שהם.
העניקו לרגע הנוכחי מעט מקום ומרחב. אל תדחקו אותו יותר מדי, במחשבה שעליכם להשיג דבר זה או אחר בזמן זה או אחר. התבוננו במה שמתרחב כאן ללא חוסר-סבלנות, ללא הנרטיב שנותן את הדחיפה לחוסר-סבלנות. זה הרגע בו תיווכחו בדברים המעניינים והלא-מתוכננים – *משום שהנקודה בה כוונה נכנסת אל תוך תבנית מותנית, המסלול בו היא נכנסת, הוא גם המסלול שדרכו תצאו החוצה*. וזה ממש כאן. זה לא בעבר, זה לא בעתיד, זה ממש כאן. הרשו לעצמכם להשתקע כאן ועכשיו, ובדרך זו תזכו לראות זאת, להכיר בזאת, וללכת בעקבות זאת עד לשחרור.
פריטים נוספים
בודהיזם – קווים במיסטיקה, חרות ועוד
מאת: רחל ששון הכיוון המיסטי בזן הוא שאינסוף הרצונות שואבים מהרצון האחד – האחדות הקוסמית. תוך ריכוז בתשומת-לב במדיטציה יש להרהר בתבונה הנעלה (פרג’ניא) האומרת שהמציאות הקוסמית היא שלווה, אינסופית, […]
הקלטת מפגש שבילים רבים דהרמה אחת: שמחה בבודהיזם זה ענין רציני
שהתקיים ב- 2 באוגוסט 2024 בהשתתפות: סנדיה בר-קמה, ד״ר אסף סטי אל-בר, ד״ר אסף פדרמן, שלמה בזם מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר ״כל שמחה שקיימת בעולם זה מקורה בשאיפה שאחרים […]
“דילמת הרועה” – על הגנה העצמית ושימוש בכוח במסורות הבודהיסטיות
לומד, מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו. מייסד MEDITATION FACTORY, מרכז בודהיסטי לתרגול ולימוד בהרצליה. *** הגנה עצמית היא […]
תקווה פחד ותרגול הדהרמה
פגש את הבודהיזם בשנת 1983, ומאז מחויבותו כלומד ומתרגל הלכה והעמיקה במסורת התהרוואדה ובמסורת הטיבטית בשנת 2003 היה שותף בהקמת תוכנית הכשרה תלת-שנתית ליועצים ברוח הדהרמה .(www.mindproject.com) במסגרת מכון ‘למה […]
לקום מהשבעה
מתרגל, ופוסע על הדרך מאז 1997 במסורת הוויפסנא והבודהיזם הטיבטי. חוקר דהרמה בת-זמננו, דהרמה מעורבת חברתית ואת המפגש בין ההגות הבודהיסטית לפילוסופיה המערבית. עבודת הדוקטורט שלו מציעה תפיסה חינוכית דיאלוגית […]