ההבנה הבהירה של ריונן 

הנזירה הבודהיסטית שנודעה בשם ריונן  נולדה בשנת 1797. היא הייתה נכדתו של הלוחם היפני הנודע שינג’ן.

הגאונות הפואטית שלה ויופייה המפתה הביאו לכך שכבר בגיל שבע-עשרה היא שירתה את הקיסרית כאחת מנשות החצר. מגיל צעיר התהילה האירה לה פנים.

כשהקיסרית האהובה מתה בפתאומיות, חלומותיה ותקוותיה של ריונן נגוזו. היא נעשתה מודעת לארעיותם של החיים בעולמנו. מאז חפצה ללמוד זן.

קרוביה התנגדו והכריחו אותה להינשא. הובטח לה שתוכל להיות נזירה אחרי שתלד שלושה ילדים וריונן הסכימה. עוד לפני שמלאו לה עשרים וחמש שנים מימשה את התנאי. לפיכך, בעלה וקרוביה כבר לא יכלו למנוע ממנה את הדבר שבו חפצה נפשה. היא גילחה את ראשה, לקחה לה את השם ריונן שמשמעותו להבין בבהירות, והחלה במסע עלייה לרגל.

היא הגיעה לעיר אדו וביקשה מטטסוגיה לקבל אותה כתלמידה. במבט אחד דחה אותה המאסטר בטענה שהיא יפה מדי.

ריונן הלכה למורה אחר, הקואו. הקואו סירב לקבלה מאותה הסיבה, באומרו שיופיה רק  יגרום בעיות.

ריונן השיגה מגהץ חם והציבה אותו מול פניה. תוך דקות ספורות יופייה נעלם לתמיד.

אז האוקו קיבל אותה כתלמידתו.

ריונן כתבה שיר על גבה של מראה קטנה, להנצחת המאורע:

“בשירותה של הקיסרית שלי הבערתי קטורת לבישום בגדי המהודרים,

כעת, כפושטת יד חסרת בית שרפתי את פני כדי להיכנס למקדש זן”.

כאשר ריונן עמדה לעזוב את העולם, היא כתבה שיר נוסף:

“ששים ושש פעמים הביטו העיניים האלה בנופו המשתנה של הסתיו.

כבר אמרתי די צרכי דברים אודות אורו של הירח,

ועתה לא אבקש עוד דבר.

רק אקשיב לקול האורנים והארזים כאשר לא נושבת הרוח”.