הדרשה על לב של הבנה שלמה

הבודהיסאטבא אבאלוקיטא התבונן לעומק הדברים בהבנה שלמה:
חמש הסקנדהות טבלו באור ונמצאו כולן ריקות.
כך, במבט חודר, הוא עבר אל מעבר לסבל.
הקשב, שאריפוטרא – צורה היא ריקות, וריקות היא צורה.
צורה אינה שונה מריקות, וריקות אינה שונה מצורה.
הדבר נכון גם לגבי תחושות, תפיסות, תצורות, והכרה.
הקשב, שאריפוטרא – כל הדברים טבועים בריקות:
הם אינם נוצרים ואינם נהרסים,
הם אינם טמאים ואינם טהורים,
הם אינם גדלים ואינם פוחתים.
מכיון שכך, בריקות אין צורה, אין תחושות, אין תפיסות, אין תצורות, ואין הכרה;
אין עין, אין אוזן, אין אף, אין לשון, אין גוף ואין נפש;
אין צורה, אין קול, אין ריח, אין טעם, אין מגע ואין מושאים של נפש;
אין ראיה, אין שמיעה, אין הרחה, אין טעימה, אין נגיעה, ואין הכרה של נפש;
אין התהוות-הדדית ואין לה כיליון, מבורות ועד למוות ולריקבון;
אין סבל, אין סיבה לסבל, אין לסבל סוף ואין דרך;
אין הבנה ואין השגה.
מכיון שאין השגה, הבודהיסאטבות מעוגנים בהבנה שלמה,
וליבם חופשי ממכשלה.
בהעדר מכשול הם חופשיים מפחד, משתחררים לעד מאשליה,
ומגשימים נירוואנא שלמה ומלאה.
כל הבודהות – בעבר, בהווה, ובעתיד, הודות להבנה שלמה,
מגיעים להארה כוללת, מלאה ונכונה.
מכיון שכך, צריך לדעת שהבנה שלמה היא מנטרא נעלה.
אין שניה לה, היא שמה קץ לסבל, היא אמת שלא ניתן להשחיתה.
המנטרא של הבנה שלמה לפיכך צריכה להשמע:
מעבר – מעבר – אל מעבר – ביחד אל מעבר – הארה – הללויה
HrdayaPrajnaparamita Sutra
 (the Discourse on the Heart of the Prajnaparamita)