הדרשה השנייה על הניבאנה

Dutiyanibbānasuttam
Ud 8.2 PTS 80 
כך שמעתי, פעם אחת שהה המבוֹרך בחורשת גֶ’טָה, בגנו של אֲנַאטְהַפּינְדיקַה בּקרבת סַאוַטְּהי. באותו הזמן, לימד, שימח, הפעים והלהיב המבוֹרך את הנזירים בשיחת דְהַמַּה בנוגע לניבַּאנַה . נזירים אלו, מוכנים ומזומנים להבין את המשמעות, מיקדוּ וריכזו את תודעתם כל כולה בדבריו, קשוּבים לשמוע מפיו את הדְהַמַּה. אז, לאחר שהמבוֹרך נוכח לדעת על התעניינות [הנזירים], הוא השמיע באותה ההזדמנות את האימרה הבאה:
קשה לראות את זה שהנטייה נעדרת ממנו –
אכן, אין זה קל לראות את האמת;
זה שיודע,
חצה מעבר לההישתוֹקקוּת,
לזה שרואה,
אין דבר

[1]  במסורת הבּוּדהיסטית ישנה הבחנה בין ’ניבּאנה עם שארית‘ (sa-upadisesa nibbana) ו’ניבַּאנַה בלי שארית‘ (an-upadisesa nibbana), מה שבטעות מזוּהה לעיתים כ’נִבַּאנַה‘ וְ’פּרינִבַּאנַה. אלא שהמילה פַּריניבַּאנַה יכולה להופיע בהקשר של שני סוגי הניבּאנה (עם שארית ובלי שארית).
[2]  הפרשנות של מסורת התְהֶרַוַאדַה מסבירה ש”הנטייה” (נַטַה) זו ההישתוקקות (טַנְהַא). כלומר, ההשתוקקות אחר אובייקטים שנראים לעין, אחר הנאות החושים ואחר הקיום. המצב בו אין נטיות מסוג זה, הוא מצב בו לא מתרחשת התנועה המנטלית הבלתי פוסקת לעבר מה שנעים לנו והסלידה ממה שאינו נעים לנו. לכן “חסר הנטייה”, זו הניבַּאנַה. [UdA 393].
[3]  תשוקה (רַאגַה), בלבול (מוֹהַה) ושנאה (דוֹסַה) הם מה שנקרא “דבר”/”משהו” (kincana). באדם שהשתחרר לחלוטין (אֲרַהַנְט), מצבי תודעה אלו אינם מתעוררים שוב, ולכן “אין לו דבר” (a-kincana). כך מסביר הבודהה: “תשוקה היא משהו, שנאה היא משהו, בלבול הוא משהו. בנזיר שסילק את כל המכתימים (אַסוַא), התשוקה, השנאה והבלבול לא יתהוו עוד בעתיד; הם חוסלו לחלוטין, נקטעו ונעקרו מהשורש כמו דקל שנגדע” [MN I.298].