גורמים להתעוררות: התמדה (וִירִיָה)

טניסארו בהיקהו הוא נזיר ממוצא אמריקני במסורת נזירי היער של תאילנד. הוא הוסמך לנזירות בשנת 1976 על-ידי מורו אג’אהן פואנג ג’וטיקו, מתלמידיו של מאסטר המדיטציה הנודע אג’אהן לי דהמהדארו. בשנת 1991 סייע בהקמת Metta Forest Monastery בסן דייגו, קליפורניה, והוא עומד בראשו מאז 1993. טניסארו בהיקהו הוא מתרגם פורה של רבים מכתבי הקאנון הפאלי, ומחברם של ספרים חשובים רבים.

   * * *

הבודהה אומר ששלושה גורמים של הדרך נעים סביב כל הגורמים האחרים. יש השקפה נכונה, העוזרת לכם לדעת, למשל, מהם דיבור נכון או לא נכון, פעולה נכונה או לא נכונה, תשומת לב נכונה או לא נכונה. ויש תשומת לב נכונה, המזכירה לכם שאתם רוצים לפתח איכויות מיומנות – הגורמים הנכונים – ורוצים לנטוש את האיכויות הלא מיומנות – הגורמים הלא נכונים. ויש המאמץ עצמו, המאמץ הנכון לפתח את האיכויות המיומנות ולנטוש את האיכויות הלא מיומנות.

אלה הם גם שלושת הגורמים הראשונים להתעוררות, אף שהם רשומים בסדר אחר: תשומת לב; ניתוח התופעות, שהוא כמו השקפה נכונה; והתמדה, שהיא כמו מאמץ נכון. האיכויות האלה צריכות לבוא יחד מפני שבלי השקפה נכונה ובלי תשומת לב נכונה, המאמץ שלכם יסטה לכיוונים אחרים. בלי מאמץ נכון – לא די בתשומת לב נכונה ובהשקפה נכונה.

לכן, כשאתם משקיעים מאמץ בתרגול, עליכם להבין אותו. להבין מה אתם עושים, מדוע אתם עושים כך, ומרגע שהבנתם, עליכם לזכור את זה. אחרת המאמץ מקרטע. הוא מתפזר. הוא אינו צובר תאוצה. או פשוט מתבזבז.

הבודהה הציג כמה דימויים למי שמשקיעים אנרגיה רבה בתרגול, אך עושים זאת בדרך שאינה נכונה ומשום כך אינם משיגים כל תוצאות. לכן הם מתייאשים. הם מתחילים לתהות אם המאמץ יעיל בכלל. עליכם לזכור שבימיו של הבודהה היו רבים שאמרו שגם אם תשקיעו מאמץ רב בתרגול לא תשיגו שום תוצאות, לא משנה כמה תרצו בהן, מפני שהמאמץ האנושי אינו מספיק והוא חסר השפעה. היום אנחנו אומרים שכל מאמץ רק יעמוד בדרך של הבלתי מותנה, ולכן הפסקתם לגמרי להתאמץ. אתם רק יושבים ומאפשרים לתודעה שלכם להיות כמו שמיים רחבים ופתוחים עם עננים שבאים וחולפים, בלי לעשות דבר, וזה הבלתי מותנה.

אבל זה אינו הבלתי מותנה, ולא זאת הייתה הגישה של הבודהה. הוא אמר שצריך להבין היכן הכי כדאי להשקיע את המאמץ. הוא דימה את זה לניסיון לחלוב פרה: אם אתם סוחטים את הקרניים, לא תפיקו חלב. אם אתם סוחטים את הקרניים עוד ועוד ועוד, מתאמצים מאוד לסחוט את הקרניים, התוצאה עדיין לא תהיה שונה. לא תפיקו שום חלב. ברגע זה קל להתייאש, לחשוב שאולי לא כדאי להתאמץ. אתם מפסיקים לסחוט את הקרניים ומרגישים טוב יותר, רגועים יותר. אבל העובדה היא שעדיין אין לכם חלב. אין לכם במה להשביע את רעבונכם או להרוות את צימאונכם.

הבעיה היא לא במאמץ באופן כללי, היא בחוסר ההבנה שלכם היכן להשקיע אותו. אתם מושכים בעטינים אתם מקבלים חלב. אתם גם לא צריכים למשוך חזק. אתם מרכזים את המאמץ במקום הנכון ומשיגים תוצאות.

עליכם לזכור את העניין הזה כי קל כל כך לשכוח שאתם יושבים כאן במדיטציה ומתרכזים בנשימה: אתם משוטטים באיזשהו מקום אחר. או שדעתכם מוסחת בגלל משהו בנשימה עצמה. אתם מרגישים נעים, נוח לכם, וכמו שהיה אומר אג’אהן פואנג, אתם משחררים את הידיים ואת הרגליים ופשוט צונחים אל תוך תחושה של עונג, שוכחים שעונג חייב לנבוע מסיבות, ואם אתם נוטשים את הסיבות, גם העונג יפוג כעבור זמן.

לכן עליכם לשים לב. העניין הוא לא רק הדברים שיכולים להסיט אתכם מהמדיטציה. לפעמים כמה מהדברים הטובים שעולים במדיטציה יכולים גם הם להיות בעיה. אג’אהן לי מנה רשימה ארוכה של דברים טובים שקורים במדיטציה ויכולים להיות בעייתיים אם לא מתייחסים אליהם נכון. למשל, רבים מתרגלים מדיטציה כדי לראות חזיונות. הם רוצים לראות משהו. למעשה, בתאילנד זו אחת השאלות הראשונות שאתם נשאלים כשמתברר לאחרים שאתם עושים מדיטציה: “אהה, כשאתם במדיטציה, מה אתם רואים?” – מקווים שאתם רואים מספרים שיעלו בהגרלה, רוחות של מתים, או כל דבר אחר. זוהי הסחה ממש.

אפילו ההתלהבות שמדיטציה מעוררת יכולה להסיח את דעתכם. תחושות של הנאה ורוגע יכולות להציף אתכם. אם תראו אותן קרבות ותושיטו את היד לאחוז בהן, אתם תחמיצו את כל מה שטוב באמת. אתם תסיחו את הדעת מהנשימה, המדיטציה שלכם תשתהה קצת סביבכם, ואז תצאו ממנה ותתהו היכן הייתם.

זו הסיבה שתשומת לב (מיינדפולנס) היא חלק חשוב כל כך בריכוז. אתם צריכים לזכור לשים לב כל הזמן לנשימה. אם אינכם מתמקדים ישירות בנשימה, לפחות זִכרו את העובדה שאתם עוסקים ברגשות ובמצבי תודעה, כל אחד מארבעת הבסיסים של תשומת הלב. ואם אתם עומדים להתמקד ברגשות, אל תתבוססו בהם. זכרו שאתם מחפשים את הסיבה. זה יחזיר אתכם לנשימה מצד אחד, וליציבות המבט מהצד האחר.

אתם צריכים לזכור שמה שאנחנו עושים כאן הוא עבודה, גם אם זאת יכולה להיות עבודה נעימה מאוד. אינכם רוצים להיות כמו אותם אנשים שעובדים קצת ואז, כשהם מקבלים את השכר שלהם בפעם הראשונה, הם נעלמים לשבוע כדי לבזבז את כספם. ולאחר שכל הכסף אוזל הם צריכים לחזור ולחפש עבודה. אם תמשיכו כך, לעולם לא תקבלו העלאה בשכר.

עליכם להבין שהתקדמות מושגת על-ידי היצמדות לנשימה בביטוייה השונים. אם אינכם נצמדים לשאיפה-נשיפה, נסו לשהות עם האנרגיה של הנשימה כשהיא מתפשטת בגוף. וַדאו שכל חלק בגופכם מוזן באנרגיה הזאת. אתם מפסיקים לסחוט את הקרניים של הפרה, אבל אתם באמת עושים מאמץ: אתם מושכים בעטיניה.

דימוי אחר שהציג הבודהה הוא הניסיון לייצר שמן. אתם טוחנים חצץ אבל חצץ לא מכיל שמן. כל מה שתפיקו הוא אבק. אם תרצו שמן יהיה עליכם לטחון גרעיני שומשום או כל צמח אחר שמכיל שמן. כך גם המדיטציה: עליכם לדעת היכן למקד את המאמץ. אתם מתמקדים ביציבות המבט שלכם. אינכם רוצים להתמקד בציפייה למה שיהיה בעתיד.

טלפנה אלי אישה שרצתה לדעת כמה זמן ייקח לה להגיע לרגע הכניסה-לזרם [סוֹטָאפַּנַּה, הדרגה הראשונה של ההתעוררות]. היא קיוותה שזה עניין של כמה חודשים. וכפי שאמרתי לה, את לא יכולה להתמקד בזה. איפה תחפשי את הכניסה-לזרם? עלייך להתבונן בנשימה שלך כאן ממש. כמו בכל מסע, עלייך לשים לב למקום שבו את מניחה את רגלייך. אם יש לך תמונה דמיונית איך ייראה היעד שלך – היא לא תוליך אותך ליעד. אולי התמונה תניע אותך, אך כדי להגיע לשם ממש את צריכה לשים לב לצעדייך, להבטיח שלא תסטי מהנתיב, שלא תחליקי על משהו ותיפלי.

אם כן, אתם ממקדים את המאמץ ממש כאן, בחזרה כל הזמן לנשימה, לבסיס תשומת הלב שלכם. מפני שכל דבר שעולה – אתם רוצים לעסוק בו במיומנות בהקשר של אותו בסיס של תשומת לב. זה העניין במושאים של תשומת הלב. הם לא רק דברים שאתם מבחינים בהם כשהם מופיעים ונעלמים בעודכם יושבים ולא עושים דבר.

לא מזמן קראתי ספר שבו טוען המחבר שבאופן בסיסי יש שתי דרכים. אחת היא הדרך של תשומת לב נכונה והשנייה היא הדרך של מאמץ נכון וריכוז נכון. בדרך של תשומת לב נכונה אתם רק מתבוננים בדברים שבאים וחולפים, ומניחים להם להסתדר מעצמם, ואילו בדרך של מאמץ וריכוז אתם משקיעים מאמץ רב לאפשר לדברים המיומנים לעלות ולדברים הלא מיומנים להיעלם. הרעיון של המחבר היה שבדרך הראשונה נעשה יותר שימוש בהבחנה, והיא חכמה וקלה יותר. אבל אני מעולם לא ראיתי שהדרך הזאת מוליכה לאיזשהו מקום. מעולם לא ראיתי שהבודהה לימד את הדרך הזאת. הוא לימד רק דרך אחת, ובדרך הזאת תשומת לב נכונה, מאמץ נכון וריכוז נכון צריכים ללכת יחד.

אתם זוכרים להשקיע מאמץ נכון ואתם זוכרים היכן למקד אותו על בסיס מה שלמדתם, אם משיחות דהרמה ששמעתם, אם מקריאה, ואם מהתרגול שלכם. אתם לומדים את שיעוריכם ומנסים לזכור אותם כך שתוכלו ליישם אותם. כך אתם מפתחים את התחושה מהי מידת המאמץ שעליכם להפעיל. לפעמים אתם קַשובים מאוד, אך אינכם יכולים לעשות הרבה – אתם פשוט מתבוננים במה שקורה. כשאינכם מבינים משהו, כשנראה שכל הגישות שנקטתם בעבר לא הועילו – במיוחד אז רק התבוננו בדברים איזה זמן כדי להבין את המתרחש. אך אם מצאתם משהו שעובד, עשו אותו.

כי ארבעת הבסיסים של תשומת הלב תפקידם להזכיר לכם שאלה הדברים שאתם מחפשים. כשאתם מבחינים שהם עולים, זכרו שיש לכם חובה לגביהם. יש ארבע אמיתות נאצלות והן אומרות לכם לעשות את זה: אם אתם חשים חרדה או סבל, תרצו להבין אותם. אם אתם מצליחים לראות מה גורם להם, תרצו להרפות ממנו. במה שנוגע לגורמים של הדרך – כולם, מהשקפה נכונה ועד ריכוז נכון – הם מה שאתם מנסים לעורר אם הם לא קיימים בכם, ולשמר ולפתח אותם יותר אם הם כבר קיימים בכם. בדרך הזאת, אתם מתחילים להבין איך יכול להיות סוף לסבל.

כל מה שמפורט בארבעת הבסיסים של תשומת הלב דורש את התייחסותכם. ועליכם לזכור בסיסים אלה כדי שכאשר מתעוררת תשוקה חושית, אתם יכולים לזכור שאתם רוצים לנטוש אותה. ואיך תעשו את זה בדרך שתהיה יעילה? כשעולה בכם התלהבות, איך תפתחו אותה בדרך מיומנת? כשאתם חשים שלווה, איך תפתחו אותה בדרך מיומנת? כשעולים רצון להרע, עצלות או אדישות, איך תנטשו אותם ולא תיבלעו בהם?

פירוש הדבר שעליכם להיות כל העת בתשומת לב כדי לזכור מה הדבר הנכון לעשות עכשיו ואת השאלות הנכונות שיש לשאול על מה שאתם עושים. כך אתם יכולים להשקיע מאמץ בדרך שבאמת תניב לכם חלב או שמן – כי אתם משקיעים את המאמץ הנכון ואתם מתמקדים במקום הנכון.