שלמות החוכמה; סוג של ספרות מַהַאיַאנִית בודהיסטית.
המרכבה הגדולה; אחת המסורות המרכזיות בבודהיזם.
大乘 מַהַאיַאנַה – כ-400 שנה לאחר מותו של הבודהה, בעיקר במאה הראשונה לספירה אך גם מעט לפני כן, התחיל להתהוות זרם חדש בבודהיזם שנקרא בשם “מַהַאיַאנַה” – “הרכב הגדול” או “המרכבה הגדולה”. גורמים רבים הביאו להיווצרותו של זרם זה, אך קצה חוט חשוב להבנת אחד הכוחות המניעים המוצהרים העיקריים לפיצול נמצא במשמעות שמו של הזרם החדש – “המרכבה הגדולה”. הבודהיסטים של המרכבה הגדולה חשו כי רעיון החמלה ותרגולי המדיטציה של החמלה אינם תופסים מקום מרכזי די הצורך באימון הקונקרטי של הבודהיזם המוקדם. הבודהיסטים החדשים, שצמחו מתוך מנזרי התְהֶרַווַאדַה וזרמים מוקדמים אחרים, חשו שהמאמצים הרבים שמשקיעים המתאמנים בדרך הבודהה מופנים לשחרור פרטי ואישי מהסבל. הם חשו שמאמץ כזה עלול להיות אנוכי, ושאין בו די חמלה כלפי האחר הסובל. הביקורת הקשה של בודהיזם המַהַאיַאנַה כלפי הבודהיזם המוקדם שמתוכו צמח באה לידי ביטוי בשם גנאי שהצמידו לזה האחרון – הִינַיַאנַה (小乘), המרכבה הקטנה. במרכבה הקטנה, טענו אנשי המרכבה הגדולה, יש מקום רק לאדם אחד – אני – אך במרכבה הגדולה יש מקום לכולם, לכל היצורים החיים.
בין אם הביקורת כלפי המסורת המוקדמת היתה מוצדקת ובין אם לאו, עמדת המַהַאיַאנַה היתה נחרצת וחד משמעית; אין די בגאולה עצמית – יש לסייע בשחרורם של כלל היצורים החיים. אין די בכך שאשתחרר אני ורק אני מן הסבל; עלי לסייע בשחרורם של כלל היצורים החיים. עם הזמן חלו תהליכים של התקרבות מחודשת בין זרמי המַהַאיַאנַה והתְהֶרַווַאדַה והיום לא נהוג עוד להשתמש בשם הגנאי ‘הִינַיַאנַה’. עם זאת, שימת הדגש המחודשת על החמלה היוותה ריענון ראוי ופורה, שעודד את ניסוחם של כתבים חשובים חדשים ושיטות עבודה ואימון חדשות.
אנשי המַהַאיַאנַה העמידו את החמלה כערך מרכזי בשיטתם, ובזרמי מַהַאיַאנַה רבים הפכה החמלה לגולת הכותרת של התורה והאימון הבודהיסטיים. בני זרם זה העמידו להם אידיאל אנושי חדש, אידיאל הבּוֹדְּהִיסַטְּווַה (מילולית: ‘זה שהווייתו היא ערות’)דמותו של הבּוֹדְּהִיסַטְּווַה החליפה את אידיאל האַרֲהַט (מילולית: ‘הראוי’) הישן של הבודהיזם המוקדם. אַרֲהַט הוא הכינוי לאדם שהגיע לרמה הגבוהה ביותר באימון התְהֶרַווַאדַה, שהצליח לבער מקרבו תשוקות והיאחזויות כך שלא ישובו עוד ויעלו, שהגיע לשחרור מסבל, לניבּאנה (נירוואנה), עם שרידים קלושים של קיום מותנה (סַווּפַדִיסֶסַה-נִיבַּאנַה): במצב זה חמשת המצרפים עדיין נוכחים והוא עדיין מסוגל לראות את עצמו כישות אינדיווידואלית ומובחנת בעולם (שרידים קלושים אלה עתידים להיעלם רק עם מותו). לעומתו, הבּוֹדְּהִיסַטְווַה מגיע לשחרור מלא ממעגל הסבל, מעולם הלידות והמיתות, מעולם התשוקות והאכזבות, אך בוחר שלא לנטוש את העולם ולא להפנות לו עורף. תחת זאת, הוא בוחר להישאר בו כדי שיוכל לסייע בידי כל היצורים החיים להשתחרר מן הסבל.
מסורת המַהַאיַאנַה התפתחה בעיקר מתוך תורתו של הבודהיזם המוקדם ומנזריו והתפצלה לזרמים שונים, שהחלו לנדוד מהודו לאזורים אחרים, בעיקר לסין, יפן, קוריאה וטיבט, שם נצבע כל זרם בצבעיהן של ההשפעות הפילוסופיות, התרבותיות, הריטואליות והדתיות של האזור שאליו הגיע. כתוצאה מכך, זרמי המַהַאיַאנַה עשויים להיראות שונים מאוד זה מזה ובמקרים רבים שוני זה אינו בבחינת מראית עין בלבד.
כך התפתחו בהודו זרמי מַהַאיַאנַה פילוסופיים מאוד, כמו אסכולת המַדְהִיַאמִיקַה והיוֹגַאצַ’ארַה. זרמי מַהַאיַאנַה אחרים הושפעו ממסורות הטַנְטְרַה ההינדואיות והתפתחו בכיוונים טַנְטְרִיִים. כיום אפשר למצוא השפעות אלה בעיקר בבודהיזם הטיבטי. בזרמים אחרים הפכה האמונה בכוחות הישועה והגאולה של בודהות ובודהיסטוות מן העבר, ההווה והעתיד לכוח מניע מרכזי. בחלק מן הזרמים הסיניים והיפניים התפתח בודהיזם אמוני. בזרמים אלה שם המאמין את מבטחו בבודהה או בבודהיסטווה כמי שיגאל אותו מן הסבל אם רק יקפיד לשנן מַנְטְרַה מסוימת, שבה הוא מצהיר על כך שהוא שם בו את מבטחו. בזרמים מסוימים התייחסו לבודהות ולבודהיסטוות בדומה לאלים. לעומת זאת, בסין, ביפן ובקוריאה התפתחו גם זרמי הצַ’אן, הזֶן והסוּן, שבהם נתפסת האמונה – כל אמונה – ככוח שעלול להיות מעכב ומעקר. בזרמים אלה עבר הדגש למדיטציה, לפשטות ולמציאת פתרון לסבל לא בעזרת כוח חיצוני כלשהו, אלא במעשי היומיום הפשוטים ביותר. למרות ההבדלים הרבים שבין מסורות המַהַאיַאנַה השונות, ישנם גם חוטים מקשרים חשובים. שני העיקריים שבהם הם הדגשים על הריקות מקיום עצמי ועל החמלה.
המוביל האוניברסלי / המוביל הגדול / מוביל הכלל (the Universal Vehicle / Great Vehicle) – בסנסקריט: מָאהָאיָאנָה (בניגוד למוביל הבסיסי, ע”ע), המעשה הרוחני הבודהיסטי להשגת הארה שלמה למענם של כל היצורים החיים.
מַהָאיָאנַה. אחת משתי המסורות העיקריות של הבודהיזם היום לצד התְהֵרַוָאדַה. מילולית: ‘הרכב הגדול’.
שהתקיים ביום שישי, 2 בפברואר 2024 בהשתתפות: לילה קמחי, ד״ר גידי איפרגן, יובל אידו טל, ירון בהיר שיבר מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר “…דרך האמצע המובילה לראייה, המביאה לידיעה, והמחוללת […]
קתרין ראטליף (Kathy Ratliffe) היא מנחת דהרמה בסנגהת היהלום, במרכז הזן בפאלולו, הונולולו. *** ישראלים רבים חווים מערבולת רגשות לנוכח מדיניות הממשלה. רבים יוצאים לרחובות כדי למחות. המחאה […]
“ספר זה מכיל 108 שיעורים מעשיים שנבחרו בקפידה מבין כתביה של פמה צ’ודרון. 108 קווים מנחים לחיים ברוח הבודהיזם מזרם המהאיאנה. משמעות המילה מהאיאנה בסנסקריט היא “המרכבה הגדולה”, והכוונה היא לדרך […]
ג’טסון קהנדרו רינפוצ׳ה (Jetsün Khandro Rinpoche) היא אחת הנשים היחידות שקיבלו הסמכה מלאה במסורת הבודהיזם הטיבטי. היא נולדה ב-1968, בשושלת מינדרולינג, אחת משתי המסורות הטיבטיות שאינן מבחינות בין יורשים זכרים […]
באישור טובטן צ’ודרון נערך ע”י טובטן צ’ודרון מתוך הערות שנרשמו בפגישה של הוד קדושתו הדלאי לאמה עם מורי בודהיזם מערביים בדרמסאלה, 1993 *** מורה: מהן התכונות של מורה טוב? הדלאי […]
תראוודה, – “תורת הזקנים”, היא אסכולה בודהיסטית השואבת את השראתה מן הכתבים הכלולים ב”טִיפִּיטַקַה”, או הקנון הפאלי, אשר לדעת מומחים כולל את התעוד המוקדם ביותר לתורתו של הבודהה (1).במשך מאות רבות התראוואדה […]
בשיחתי הקודמת דיברתי על הצורך בתרגול של הדרך כפולת השמונה על מנת לצאת לחופשי ולהשתחרר. כעת נוסיף לכך גוון של מהאיאנה, ונראה מדוענחוץ לתרגל את הדרך הנאצלת כפולת השמונה בכדי […]
בגיל 21 כשהתחלתי את הכשרתי הבודהיסטית, לא היה לי עניין כלשהו בשחרור או בחמלה. לא היתה כל משיכה באידיאלים הבודהיסטיים הגדולים של הארהט (ארהנט בסנסקריט) הבודהיסטוה והבודהה. במקום זאת, לאחר […]
לא ברור מתי הבודהה חי. המסורת הבודהיסטית, מתוך אינטרס ברור, מעוניינת להקדים את חייו ככל היותר: היפנים מתארכים את מותו ל- 949 לפנה”ס, הטיבטים ל- 881. הניסיון לעשות ממנו חכם […]