קורסים סדנאות וריטריטים

קבוצות תרגול ולימוד קבועות

אבודים בספק?


התרופה נגד ספק היא אמון, רצון פעיל לוותר זמנית על שפיטה עצמית ולראות בעצמך מה אמיתי.
 
בשנה שעברה, כשלימדתי בריטריט של חודש לתרגול מדיטציה שקטה עם עוד כמה מורי ויפאסנה, התמודדנו עם השאלה מה לעשות בעניין מתרגל שההשתתפות שלו לא הייתה מלאה; הוא לא התייצב למפגשי הישיבה, לא הגיע לשיחות הדהרמה ונמנע מלהשתבץ לריאיון אישי. אחד ממארגני הריטריט אפילו ראה אותו עוזב פעמיים את המקום. התנדבתי לדבר אתו ולבדוק אם צריך לבקש ממנו לעזוב.
 
כששאלתי אותו על חוויית הריטריט שלו הוא סיפר לי שאף שהוא חולה, הריטריט בסדר גמור, אבל כשהמשכנו לדבר התברר שהסיפור שלו הרבה יותר מסובך. הוא סבל ממחלה שלפי הרופאים כנראה תביא למותו בתוך שישה חודשים, והגיע לריטריט כדי לנסות להשלים עם המצב הזה.
"אם כך, מדוע לא באת לאולם ולא יזמת ריאיון עם אחד מהמורים?", שאלתי לאחר שהבעתי צער על מצבו. תשובתו הייתה מפתיעה. הוא כבר אושפז קודם לכן פעמיים, בכל פעם בלי לדעת אם יצא מזה. בפעם הראשונה תרגול המדיטציה עזר לו בצורה יוצאת מהכלל. הוא היה לבד בחדר עם חלון שהשקיף על עץ ובילה שעות רבות במדיטציה שבה הטבע היה אובייקט ההתרכזות שלו. בפעם השנייה הוא היה בחדר עם מאושפז נוסף. הנוף בחוץ היה מוסתר והשותף שלו לחדר הפעיל רדיו וטלוויזיה בלי הפסקה. הוא ניסה שוב ושוב לעשות מדיטציה, אבל לא הצליח להשקיט את התודעה שלו בסביבה הזאת. הוא היה לגמרי מעורער נפשית כל זמן שהותו שם.
 
משפחתו וחבריו, שקיבלו השראה מהשלווה שלו בזמן האשפוז הראשון דחקו בו בתגובה על התסכול שהביע בזמן האשפוז השני, "פשוט תשתמש בקטע של המדיטציה כמו בפעם הקודמת". זה רק גרם לו להרגיש שהוא מאכזב גם את עצמו וגם את היקרים לו. הביטחון שלו נשחק לגמרי, והוא חדל להאמין בעצמו וביכולת שלו לעשות מדיטציה.
 
הוא קיווה שההשתתפות בריטריט תשקם את האמון שלו בעצמו. במקום זה הוא היה כל כך אכול בספק עצמי שלא היה מסוגל להשתתף. הוא לא הרגיש ראוי להיכנס לאולם המדיטציה. הספק שלו הפך לפחד, אשר רק חיזק יותר ויותר את חוסר הביטחון שלו. הסיפור שלו שבר את לבי. הסיבה לכך שהוא עזב את מקום הריטריט הייתה שהוא היה צריך לפנות לבית-חולים בסביבה כדי לקבל את הזריקות שהוא חייב לקבל פעמיים בשבוע. לא היה לו נעים לספר למישהו מהמורים.
 
אמרתי לו כמה אני שמח שהוא הגיע לריטריט והצעתי שנחקור יחד את הספק שלו. בשלושת הימים שלאחר מכן פירקנו את הספק לגורמים, וחשפנו את פניו הרבים ואת הסיפורים שהוא יוצר. הוא התחיל להבין שהמשבר הרגשי שחווה בביקור השני שלו בבית-החולים היה קשור לנסיבות ולא ייצג שום קנה מידה לערך שלו או של תרגול המדיטציה שלו. לאחר עבודה רבה עלה בידו לראות את הספק כמו שהוא ולהשתחרר מכוחו החתרני. הוא היה מסוגל לבוא לאולם המדיטציה ולתרגל, וחזר למצוא נחמה במדיטציה. 
 
רוב הסיכויים שגם אתה מכיר את הספק מקרוב. אף שנסיבות חייך ככל הנראה אינן קיצוניות כמו של האדם הזה, ייתכן שאתה לכוד ממש כמוהו בלפיתתו הצורבת. לא יהיה נבון לזלזל בכוחו של הספק, שכן הוא אחד מהחוליים הקשים של החיים המודרניים. פעמים רבות הוא נע בהתגנבות, מזדחל בהדרגה כתולעת אל תוך מערכת העצבים שלך.
 
מרגע שהספק מתבסס, הוא יוצר כאוס בתודעה שלך. מכיוון שיש נטייה להזדהות עמו, אתה הופך להיות אדם של ספק. חוסר הביטחון הנובע מכך עלול להוביל להססנות, לחוסר אונים או להרגשה של נפרדות מעצמך.
 
פניו של הספק
לספק פנים רבות, חלקן מתוחכמות למדי. ייתכן שתחווה אותו כאי-שקט לא ספציפי, כאילו יש משהו ששכחת לעשות או שעשית לא נכון. אפשר שתרגיש אותו, גם אם לא תזהה אותו, כדאגה מוגזמת או מתמדת בשל החלטה שקיבלת, או תחושה עמומה שנכשלת או שהחיים הם לא כמו שחשבת שיהיו.
הסימפטומים העדינים האלה משקפים את הדילמה של החיים המודרניים: היעדר הרגשה של עיגון במשהו גדול וחשוב יותר ממבנה האגו של עצמך. מסיבה זו ספק הוא אתגר קיומי ומכשול רוחני כאחד.
 
הבודהה לימד שספק הוא אחד מחמשת המכשולים המתעוררים בתודעה, מערפלים את השיפוט, מגבילים את היכולת לפעול וגורמים לאי-שקט רגשי רב. הראשון הוא תשוקה חושית מכל סוג; השני הוא סלידה מאדם, ממצב או ממשהו בעצמך. השלישי – עצלות ואדישות, הוא חוסר היכולת ליזום פעולה, ואילו הרביעי, חוסר מנוחה, הוא בדיוק ההפך – תודעה כה חסרת מנוחה ואכולת דאגה שאינה יכולה להירגע. המכשול החמישי הוא ספק. לפעמים אני מכנה את הספק אֵם כל החסמים, משום שכאשר הוא שולט בתודעתך, אין לך די אנרגיה להיות מחויב למשהו. אתה מוצא שאין לך כוחות להתמודד עם קשיים.
 
ספק סקפטי
לא כל ספק דומה למשנהו. שמתי לב שיש לפחות שלושה סוגים – ספק סקפטי, ספק ניהיליסטי וספק תגובתי – והם שונים מאוד זה מזה בהשפעה שלהם. ספק סקפטי או חקרני עשוי פעמים רבות להיות מועיל. למשל במסורות רוחניות רבות מעודדים אותך לפקפק בקבלה עיוורת של אמונות ולגלות באמצעות הניסיון האישי שלך מה אמיתי. "היו מקור האור לעצמכם", אמר הבודהה. באותו אופן, יוגים במסורת של פטנג'לי בהודו עדיין יוצאים ליער כדי לגלות בעצמם את השליחות הרוחנית שלהם, וכמוהם נהגו אבות המדבר במסורת הנוצרית. ספק סקפטי בחיפוש רוחני ופסיכולוגי, כמו במדע, עשוי להיות בריא ומועיל.
 
ספק חקרני משתמש בתשומת הלב לחקירה. תרגול תשומת לב עוזר להתגבר על ספק, כי הוא פועל מתוך ביטחון שאפשר "לדעת", או להתבונן בדברים כמו שהם בכל רגע. ואם ברגע מסוים כל מה שאתה יודע זה בלבול, תשומת הלב נותנת לך לפחות מספיק בהירות כדי לדעת שאתה לא יודע. מפתיע עד כמה ההבחנה הזאת בין לדעת ובין לדעת שאתה לא יודע היא מעגנת בקרקע ועשויה למנוע מהספק להתקדם בדרכו אל מערכת העצבים שלך.
 
תובנה זו מובילה לצעד הראשון בעבודה עם ספק: פיתוח "תודעת לא יודע", אשר מפוגגת את המיתוס שאתה תמיד צריך לדעת, לעולם לא להיות בספק. באותו אופן אתה יכול לבחון את התודעה שלך כדי לראות אם אתה מצפה מעצמך להיות מושלם, ציפייה שמונעת ממך להבין שטעויות מכאיבות הן חלק מהחיים. ידע חדש יוצר מצבים חדשים של אי-ביטחון, כך שאתה יכול לקבל בהערכה את מה שגורם לך להיות בספק, כי הוא מצביע על אפשרויות חדשות ללמוד על עצמך. 
 
ספק ניהיליסטי וציני
הסוג השני של ספק הוא ספק ניהיליסטי, וקרובו המיידי ספק ציני. יש להניח שאתה מכיר אנשים הלכודים בסוגים האלה של ספקות; הם שליליים, חשדנים, משוכנעים שכל אדם וכל דבר הם במהותם פגומים ונצלנים. זה אינו ספק אמיתי; זוהי מערכת של אמונות בכסות של ספק. זוהי דוֹגמה. הרבה יותר קל לזהות אותה באחרים מאשר בעצמך.
 
אם אתה מתמיד בעבודה פנימית, בלתי נמנע שתיתקל בספק רוחני. בנקודה כלשהי יהיה עליך להכיר בכך שבמקום כלשהו בתוכך קיימים קולות מתישים של ניהיליזם וציניות. הם נמצאים שם, לא חשוב כמה טוב הם מוסתרים על-ידי טבעך האופטימי ומלא האמון. גם במצב הזה הם משפיעים על מחשבותיך באופנים גדולים וקטנים. אבל ככל שתיפתח לאפשרויות עמוקות יותר הם ייעשו יותר פעילים. רק על-ידי כך שתביא למודעות את החלק בך שאינו מאמין תוכל לשחרר את עצמך מהכוח הלא-מודע שיש לספק עליך. אתה יכול לבחון בתוך עצמך עד כמה זה נכון: פשוט תרשה לקולות הספק הציני והניהיליסטי שבתוכך לשבת אתך על כרית המדיטציה, ותלמד להכיר אותם. טפל בחמלה ובאהבה בפגיעה ובפחד שאתה מזהה כי הם מזינים את הקולות האלה, אבל השתמש בספק המפקפק שלך כמכשיר להטיל ספק בתקפות הניהיליזם או הציניות.
 
ספק תגובתי
הסוג השלישי של ספק הוא מצב של התודעה המגיבה, והוא הנושא העיקרי של תורת הבודהה על החסמים. הוא עולה הן בחיי היום-יום והן בפיתוח החיים הפנימיים. זה עלול להיות ספק ביכולת או בערך של עצמך, של אחרים, של הלימוד או של התרגול. בנוכחות ספק תגובתי קשה מאוד להתחיל משהו, להתחייב, להתמיד, להשקיע מאמץ או לתרגל. השאלות הבלתי-פתורות הפוקדות אותך בתחומי הרגש, הקריירה וסגנון החיים הן תוצאה של ספק תגובתי, וזו הסיבה לכך שהעבודה שאתה עושה על כרית הישיבה מיתרגמת ישירות לחיי היום-יום שלך. ספק תגובתי נובע מסיבות ותנאים. הוא יכול לצמוח מאכזבה, אי-ודאות, חוויית כישלון או אמונה ישנה שיש לך על עצמך. מה שחשוב זה שתבין שהוא לא אישי: אתה אינך הספק הזה; הוא אינו אתה. זה פשוט מצב מנטאלי שצץ משום שהתנאים המתאימים היו נוכחים, ממש כשם שסערת גשמים מתרחשת כאשר האלמנטים המתאימים נוכחים. כאשר הסיבות מתפוגגות, גם הספק וגם הסערה שוככים מעצמם. לכן יעזור אם תבין את הסיבות והתנאים, תראה אותם בבהירות ותנהג עם עצמך בחביבות בזמן שהם מתקיימים.    
 
השתמש בתרגול תשומת הלב שלך כדי להכיר בספק כ-סתם ספק. תייג אותו כמחשבה שמחוללת רגשות ותחושות גוף, ותראה כיצד הוא מתחיל להסתעף להרבה מחשבות אחרות וסיפורים. ברגע שאתה מתחיל לראות את הספק בבהירות, זה שובר את מוצקות החוויה והופך למצב תודעה הרבה פחות מאיים. בעזרת תשומת לב אתה מתחיל להבין שכל הספקות שלך הם גלים של חוסר ביטחון לגבי מה נכון - עכשיו או בעתיד, אשר בא לידי ביטוי במילים, בדימויים ובתחושות גופניות.
 
יש חשיבות מכרעת לכך שלא תאמין לסיפורים שהתודעה שלך מספרת. השתמש בספק כדי להטיל ספק בספק שלך. אמץ את המנטרה: "הספק הזה אינו אני ואינו שלי; הוא לא אישי, אלא צומח מסיבות ותנאים ויעבור עם חלוף הסיבות והתנאים האלה". התייחס לספק כאל שליח, קריאה לשינוי או הזדמנות לתרגל חיים בתנאי חוסר ודאות.
 
ההבנה שספק הוא לא אישי וצומח עקב נסיבות מובילה אותך לתובנה נוספת: שההצמדות או ההיאחזות של התודעה היא שנותנת לספק את הכוח להשתלט עליך. ייתכן שתחילה תתנגד לרעיון הזה, ותטען שחוסר הוודאות הוא שגורם לתודעה שלך להתכווץ. אבל בבחינה מדויקת יותר תוכל לראות בעצמך שלספק ולתודעה הנצמדת יש מקורות נפרדים, אף שלעתים קרובות הם נוכחים יחד. היצמדות היא ההתעקשות חסרת הסיכוי שהחיים יישלטו על-ידי הרצונות שלך, ואילו ספק הוא חוסר הביטחון שעולה משום שהחיים הם בלתי צפויים ולעתים קרובות הם מכאיבים. כאשר התודעה מתעקשת על שליטה ומסרבת להיכנע לאמת שספק הוא חלק בלתי נמנע מהחיים, התנגדות, התכווצות והיצמדות נוצרות כמצבי תודעה. וכאשר התודעה מתכווצת, הספק משתנה מאי-נוחות מטרידה לסבל.
 
הבנת האמת בדבר היצמדות התודעה חיונית לעבודה עם ספק. תוכל להיווכח בכך על-ידי התבוננות בתודעה של עצמך כאשר ספק מתעורר בה. ייתכן שתגלה שאתה מצפה להבטחה שאם תסכן את מה שאתה מעריך, תבוא על שכרך. ייתכן שתגלה שאינך יכול לקבל את העובדה שחלק גדול מהחיים אינו ידוע או שאינך מוכן להביא בחשבון כישלון בגלל מה שאחרים יחשבו עליך או איך שאתה תסתכל על עצמך. כל אחת מהעמדות האלה מייצגת את התכווצות התודעה סביב אי-ודאות. כל אחת בדרכה מבקשת להכחיש שסיכון, כישלון ואי-ידיעה מהו הדבר שנכון לעשותו הם חלק מהחיים. אי-אפשר לחוות את ההנאה והיופי שבחיים בלי לקבל באהבה גם את הבורות של עצמנו, את חולשת מאמצינו ואת התדירות של כישלונותינו. ברגע שאתה מתחיל לקבל את הקשיים הללו כתנאי החיים, הסובלנות שלך כלפי חוסר ביטחון גדלה. אתה נעשה רגוע יותר כאשר ספק מתעורר, ואתה סובל הרבה פחות. ומה שהכי טוב, לספק מפסיקה להיות שליטה רבה כל כך בחיים שלך.
 
ספק הוא חלק בלתי נמנע מניסיון החיים. הסיפורים של אבותינו הרוחניים מלאים בספק, וכמותם סיפורי החיים של אנשים שתרמו רבות לחברה. לכן אין סיבה שתיפול לשפיטה עצמית כאשר אתה עצמך חווה ספק. השפיטה רק הופכת לעוד סיפור, עוד שכבה של ספק שבסופו של דבר יהיה צורך לעזוב ולשחרר.
 
תובנה שלישית הכרחית לעבודה עם ספק היא שהחיים משתנים בלי הרף, כך שהתחושה שלך לגבי מה שחשוב ואילו כישורים יש לך היא תמיד לא מעודכנת. לפיכך, החששות שלך מפני העתיד הם תמיד לא במקום. הרבה מהם מבוסס על העבר שלך – מי שהיית פעם ומה פעם נחשב בעיניך כחשוב. כאשר העתיד יגיע, בלי ספק תהיה אחר, ונסיבות חייך יהיו אחרות אף הן. מרק טוויין אמר פעם: "חיי היו מלאים במקרים נוראים של ביש מזל – שרובם כלל לא קרו". תובנה זו עוזרת לך להרגיש בנוח עם הספק שלך, לנצל את האנרגיה של החששות שלך בלי ליפול ברשת הסיפורים שתודעתך יוצרת.
 
בריטריטים של מדיטציה, כאשר עולה פחד סביב ספק, אני פעמים רבות מציע שהמתרגלים יישארו מרוכזים במה שהם כן יודעים, נוסף על תרגול קשב וחמלה. אבל אתה יכול לעשות את כל התרגול הזה גם בחיי היום-יום שלך, זה יכול להיות פשוט כמו לעקוב אחר נשימתך או להישאר עם המשאלה הכנה ליותר בהירות או שלווה בחייך. נוסף על התבוננות בנטיית המחשבה להתרבות (פפנצ'ה בפאלי) אתה יכול להשתמש בהומור ולסרב לאפשר לספק לקבוע את מצב הרוח שלך, או לתת לו שם ולקבל את פניו בשם זה כאשר הוא מופיע. אתה גם יכול לשאול מי הוא זה שמטיל ספק, ושל מי הקול שבו הספק שלך מדבר, או – אם הספק שלך מגיע עם דימויים רבים, אתה יכול לשים לב לקיום הסרטים הפנימיים האלה ולשאול את עצמך: מי יוצר את הדימויים האלה? מדוע צריך להאמין להם?
 
הכרחי להבין שברגע שספק חזק משתלט על התודעה, כל החרדות האחרות שלך יצטרפו אליו. ייתכן שיש לך הרגשה חריפה של חוסר ודאות בעניין העבודה או היחסים שלך. עם כל אחד מאלה לחוד יהיה לך מספיק קשה לעבוד, אבל אם תתבונן היטב, תראה שהתודעה שלך מתעופפת גם לדאגות אחרות, גדולות וקטנות: לבריאותך, לערך העצמי שלך, אם לרכוש או לא לרכוש מכונית חדשה או מתי לקחת חופשה. ברגע שתתחיל להתבונן בתודעה מקרוב אתה עשוי להבין עד כמה היא יכולה להיות מגוחכת, ועד כמה היא בלתי תלויה במשאלות שלך.
 
התרופה נגד ספק היא אמון. אמון, מנקודת המבט של ההתנסות הישירה באמת רוחנית, אינו זהה לאמונה. כמו שמורת המדיטציה שרון זלצמן אומרת בספרה Faith (הוצאת Riverhead Books,2002(, אמון הוא פועל, רצון פעיל לוותר זמנית על שפיטה ולראות בעצמך מה אמיתי. אתה יכול להתגבר על ספק באמצעות אמון במורה שלך, בלימוד עצמו, בתרגול או בכל דבר שנותן לך השראה לפעולה.
    
כאשר תתחיל לעבוד עם הספקות שלך בדרך של חקירה מתוך תשומת לב, תמצא שאתה מתחיל לקבל תובנות, והתובנות האלה יקנו לך ביטחון. הן יאשרו את האמון שלך שאומנם אפשר לעבוד עם ספק. אתה תתחיל "לדעת שאתה יודע" ותבין שאתה לא חייב להיות מוגדר על-ידי הספקות שלך.
 
לחלק מהאנשים יש בעיה אחרת, שעשויה להיראות בלתי מתקבלת על הדעת, והיא הכחשת ספק. יוגי אחד תיאר זאת פעם כך: "יש לי רתיעה כל כך עמוקה מספק שאני אפילו לא מסוגל לאפשר לו לעלות. אני פשוט לא מסוגל לזהות מתי אני לכוד בספק. מה אני אמור לעשות?". מפתיע עד כמה התופעה של התכחשות לחוויית הספק של עצמך היא נפוצה. יש פחד נורא שאם תאפשר לספק דריסת רגל הוא יכריע; לכן אתה לעולם לא חווה אותו ישירות.  
 
לעתים קרובות הכחשת ספק מקבלת חיזוק מהסובבים אותך. אולי זה משום שהם צריכים להאמין שאתה הוא האדם החזק, ועל-ידי התעלמות מהספק שלך הם פטורים מלחוות את הספקות של עצמם. בהחלט יש זמנים שבהם הכחשה בריאה היא במקום, משום שאם היית מתמקד בכמה שהמצב נראה גרוע היית קופא על מקומך, ולפיכך אתה במכוון מסב את מבטך, וזהו שימוש מיומן בהפניית הקשב.
 
אבל לתחזק דפוס קבוע של הכחשה לא יהיה מן התבונה. הוא מונע ממך לבחון את כל קשת האפשרויות, הוא מאפשר לך להיכנס יותר ויותר לעומק כאשר האינטואיציה שלך אומרת לך לעצור, ומונע ממך להיות אדם אותנטי. ראיתי הרבה מאוד אנשים עושים נזק לעצמם ולאחרים משום שהתכחשו לספקות שלהם.
 
תחושות של ספק
אם אינך יכול לזהות ספק, מה שעליך לעשות הוא להפנות את תשומת לבך לתחושות הגוף שלך. אתה תגלה שגופך מגיב בדרכים טיפוסיות כאשר עולה בך ספק חריף. זה יכול להיות פרפרים בבטן, צריבה בעיניים או מתח גופני כאילו אתה מתנגד או דוחה כוח הפועל עליך. ייתכן שתרגיש דקירות בכפות הידיים או נמלול במקום כלשהו בגוף. לכל ספק יש ביטוי אנרגטי משלו. הוא עשוי לבוא לידי ביטוח בחוסר אנרגיה, בדאגה, במחשבות לא בהירות, בטשטוש או בהרגשה שאתה לא לגמרי נוכח.
 
לכל אדם יש תחושות אחרות, אבל הן נוטות לחזור ולהופיע בכל פעם שיש ספק חריף. מרגע שזיהית את התחושות והמצבים האנרגטיים האלה, תוכל לדעת מתי ספק נוכח ולהתבונן בו, בלי להאמין שיש צורך לעשות משהו בעניינו. ברגע שמערכת העצבים שלך תבין שאתה יכול להתמודד עם הדברים כמו שהם, יהיה לך קל יותר לזהות ספק.
 
זכור שספק הוא לא רק קושי, הוא גם שותף שלך לדרך. הוא נמצא שם כדי לבשר לך שיש אי-ודאות, כדי שתוכל לשקול את הבחירות שלך ולהיות מוכן לכך שדברים לא יסתדרו. פעמים רבות ספק מעלה את האפשרות שתשנה כיוון או תשקול שוב את האפשרות לתת אמון. פעמים אחרות ספק הוא דרכו של המצפון שלך להגיד לך שמשהו לא טוב קורה – זה יכול להיות בגידה בערכים שאתה מאמין בהם, עוול מוסרי או חטא לצו רוחך. זה נכון בפרט כאשר מעורב בעניין אדם נוסף, ואף יותר מכך כאשר מעורבת בו פעילות עסקית, פוליטית או ארגונית אחרת. כאשר אנשים מנסים לתמרן אותך באמצעות פחד או הבטחות שווא, הספק הסקפטי הבריא שלך הוא שמבקש ממך שתעיף מבט נוסף. במקרים אלה ייתכן שתיפול להכחשה של הספק, כי אינך רוצה לשלם את המחיר של עשיית מה שנראה לך נכון.
 
לפעמים הספקות נראים אין-סופיים וגורמים ייאוש מר. כאשר זה קורה, לפעמים יועיל אם תשאל את עצמך: האם אני נצמד לתפיסה ישנה של עצמי או של איך שהחיים אמורים להיות? האם התפיסה או העמדה הזאת צריכה לעבור מן העולם? כדי לאפשר שינוי עמוק כל כך, לצעוד קדימה לנוכח ספק, דרושים לך אמון בחיים עצמם ואומץ רב.
 
המשורר ריינר מריה רילקה תיאר זאת כך: "אין לנו סיבה להתייחס לעולמנו בחוסר אמון, כי הוא אינו נגדנו. אם יש בו חרדות, הריהן החרדות שלנו, אם יש בו תהומות, התהומות האלה שייכות לנו, ואם קיימות סכנות, עלינו לנסות לאהבן. ואם רק נכונן את חיינו על-פי עיקרון זה, המייעץ לנו לדבוק תמיד בקשֶה, יהיה דבר זה שכעת מצטייר לנו עדיין כזר מכול זר, לקרוב מכול וליקר מכול... אולי כל הנורא איננו ביסודו העמוק אלא חסר-הישע המחכה לישע מידינו" ("מכתבים אל משורר צעיר", תרגמה מגרמנית עדה ברודסקי, הוצאת כרמל 2004).
 

רילקה מציע שניפתח למסתורין של החיים ונבטח בו, אפילו ברגעי הספק העמוקים והאפלים ביותר שלנו. זה מה שהאדם בריטריט הצליח לעשות עם המחלה שלו. הוא הבין שמחלתו אינה עומדת להיעלם באורח פלא, וגם לא עמדו לרשותו אפשרויות רבות להימנע מכאב וממוות בעתיד, אבל הוא גילה שלמרות הספקות שיש לו ביכולתו לשאת את העתיד, הפלא של החיים עצמם עדיין נגיש לו. נדרש רק להיות נוכח בעבור מה שהרגע הזה מביא עמו – כולל הספקות.


אהבתם? אולי דווקא לא? ספרו לנו מה אתם חושבים בעמוד הפייסבוק של "בודהיזם בישראל"

הרשמה לרשימת התפוצה וקבלת כתב העת ועדכונים

אף-על-פי שניתן לחיות מאה שני.
מבלי לראות את ההופעה וההיעלמות [של התופעות].
עדיפים חיים בני יום אחד בהם רואים את ההופעה וההעלמות.
(דְּהַּמָּפָּדָּה 113 )