קורסים סדנאות וריטריטים

קבוצות תרגול ולימוד קבועות

אוולוקיטשוורה ממאדים וקואן-יין מנגה? - בודהיסאטווה ומיגדר

  • מאת: שאולה אשכנזי
  • תרגום: 
  • מקור: 

שקופים.ראיתי אותם, את הבודהיסאטוות, שקופים. כך בעיני רוחי, מאז התוודעתי לרעיוןהבודהיסאטווה. כך תיארתי אותם לקבוצת העיון של "אקודה".
שקופים, מרחפים בעולם הזה, נוחתים רכות בכל מקום בו נראה להם שיש במה לטפל, לעזור, להציל. נשמות טובות ושקופות.
ככל שהעמקתי בקריאת חומרים לקראת הדיון במגדר בהקשר לבודהיסאטווה, הלכה השקיפות ונעלמה ובמקומה הופיעו דימויים עזי צבע ומבע: כל האיקונוגרפיה של הבודהיסאטוות: עוצמה גברית משופמת בעלת אלף הזרועות ועיניים נוקבות בכפות הידיים, מדונה ענוגה ורכה אוחזת כד, פרח לוטוס, לובשת לבן, ראשה מורכן-מעט (צניעות? "נשיות"? הכנעה?) – לחלוטין לא שקופים, מכל מקום.
 
תהיתי באשר לצורך למגדר את הבודהיסאטווה באמצעות דימויים נשיים וגבריים. מדוע הוא/היא זקוקים להם, בהיותו/ה יצור נשגב ובעל תכונות נאצלות שויתר על ההתעוררות שלו וחיי-נצח נטולי גלגולים כדי להישאר בסאמסרה ולעזור לברואים להשתחרר מסבל ולהגיע להתעוררות.
תהיתי באשר למגדריות של הבודהיסאטווה בכתבים, במסורות השונות של הבודהיזם. לחברי למפגש השני בסמינר הבודהיסאטווה, הצגתי את השאלה: מה הרגשתם, ומה חשבתם, כשקבלתם נושא המנוסח  "בודהיסאטווה ומגדר"?
הסתבר שהגברים שבקבוצה לא ראו כל רלוונטיות בדיון, לא ראו צורך לעשות אבחנה בין זכר לנקבה כאשר מדובר בבודהיסאטווה.
הסתבר שהנשים מצאו עצמן מוטרדות מההפרדה המעוגנת במסורות בודהיסטיות בין בודהיסאטווה זכר לנקבה ומסוקרנות להבין את המאפיינים, הרקע, הסיבות והנסיבות. 
דעתי האישית היתה שאי אפשר לדון בנושא מבלי לגעת בטאבו-לשעבר, שבמושגים של היום יתואר כ"מעמד האשה (או העדרו) בהשקפה הבודהיסטית הקדומה".
 
הארה וג'נדר – הסתירה הבוטה
הידעתם, שאלתי את המשתתפים, כי כדי להגיע להתעוררות, על אשה לעבור טרנספורמציית מין ולהפוך לגבר? אשה כנקבה אינה יכולה לזכות בהתעוררות.
אחד הסיפורים הרלוונטיים הוא סיפור בתו של דרקון הים המופיע ב- Saddharmapundarika Sutra.
פראג'נקוטה שואל את מנג'ושרי אם ידוע לו על מישהו הבשל ומוכן לקבל Buddha-hood ומנג'ושרי מספר לו על בתו בת השמונה של דרקון הים, אשר נכנסה למדיטציה עמוקה ומבינה את האמיתות של הבודהה. היא רהוטה, מלאת חמלה וצנועה. מחשבותיה הרמוניות ומעודנות.
פראג'נקוטה מתקשה לתאר לעצמו שילדה בת שמונה תגיע להתעוררות מיידית, בעוד רבים כל כך מאמנים ומענים את עצמם בנסותם להגיע להתעוררות.
עוד הם משוחחים ובתו של דרקון הים מופיעה. שריפוטרה אומר לה: קשה להאמין שאת מסוגלת להגיע להתעוררות מושלמת בזמן קצר, שהרי גוף האשה מזוהם ואיננו כלי מתאים לדהארמה !
בין-רגע הפכה הילדה לגבר (סונים 124).
 
ישנן מספר תיאוריות הבאות לתרץ או להסביר את הצורך בטרנספורמציה ג'נדרית כדי להתעורר:
תיאוריית חמשת המכשולים –The Five Hindrances – זוהי רשימת סיבות מדוע נשים אינן יכולות לזכות בהתעוררות:
1.     אינן יכולות להיוולד כאל סאקרה עקב טבען הרע והבלתי-טהור.
2.     אינן יכולות להיוולד כברהאמה (מלך האלים) בגלל תשוקתן.
3.     אינן יכולות להיוולד כמלך מארא עקב יהירותן כלפי הדהארמה.
4.     אינן יכולות להיוולד מחדש כמלך חכם אוניברסלי עקב 84 תכונות רעות מולדות.
5.     עקב שנאה, בורות, האחזות בעולם החומרי וצבירת קארמה באמצעות פעולות הגוף, הדיבור והתודעה – אינן יכולות להיוולד מחדש כבודהה (סונים 129).
תיאוריית 32 סימני הבודהה – כשעזב את גופו, טרחו תלמידי הבודהה ותיעדו 'רשימת מצאי' של 32 איפיונים שבלעדיהם, לא ניתן להיות בודהה. אחד מהם הוא – הפלא ופלא – איבר מין גברי. מטרת התיעוד של  32 הסימנים לא היתה, כמובן, להפלות נשים, אך הפרשנות שנולדה התייחסה אל הסימנים כמחויבי המציאות עבור מי ששואף ומסוגל להגיע לבודהה-יות.
 
תיאוריית 48 השבועות המקוריות שקבל על עצמו הבודהה באחד מגילגוליו הקודמים כבודהיסאטווה -  ישנה שבועה אחת שמונעת התעוררות מברואים שמתקיימים בגוף אשה. השבועה ה-35 היא להפוך גוף אשה לגוף גבר כדי להתעורר והפרשנות המקובלת היא כפשוטה: להיוולד מחדש כגבר. פרשנות אחרת היא שאשה עשויה לרצות לשנות את גופה כדי להימלט מגורל של קשיי החיים האופייני לאשה בחברה ההודית המסורתית הקדומה.
הבודהה, יצוין, לא מנע מנשים להצטרף למנזרים. אך גם במנזרים נשים הופלו לרעה לעומת הנזירים הגברים.
כך שאם:
גוף האשה מזוהם ולא-טהור
עליה לשים את צרכי הזולת לפני צרכיה שלה
מופלית לרעה אפילו בעולם המונסטי
אינה יכולה להגיע להתעוררות מבלי להיוולד תחילת בגוף גבר -
מדובר בדיכוי.
 
כאן מתגלה הסתירה הגדולה:
טרנס-ג'נדריות מגוף אשה לגוף גבר כתנאי להתעוררות היא דרישה הסותרת הוראות בודהיסטיות בסיסיות: זו דרישה שאינה בתואם עם הרעיון שלכל הברואים סיכוי שווה להתעוררות, זו סתירה לעניין הריקות (שוניאטה) כטבע כל הדברים - רעיון הריקות מבטיח שלשום דבר אין זהות או מציאות קבועה ואולטימטיבית בפני עצמה.
הדרישה להמרת מין לצורך התעוררות מצביעה על קבלת המגדר כמצב פרמננטי למשך אותו זמן-חיים.
הדרישה להמרת מגדר סותרת את האמירה ש"כל הדהארמות הן לא זכר ולא נקבה" כלומר כל מרכיבי הקיום הם א-ג'נדריים.
בסוטרות ה"טריגאטה" – 73 שירי נזירות בבודהיזם הקדום – הן מספרות את תלאותיהן כנשים טרם היותן נזירות בודהיסטיות. הבודהה פתח לפניהן שער לכבוד עצמי במחיר הנזירות.
http://www.accesstoinsight.org/tipitaka/kn/thig/index.html
 
מדוע, אם כן, נוצר המיתוס של הבודהיסאטווה כגבר?
מדוע מציעות לנו מסורות בודהיסטיות שונות את הבודהיסאטווה – שאני לתומי ראיתי כשקוף (אולי ביטוי אינטואיטיבי שלי לרעיון הריקות) – כגבר בעל מופעים רבים, זכריים ונקביים?
 
זה המקום להזמין את הבודהיסאטווה הגברי המקורי, אוולוקיטשווארה, והמופע הנשי שלו, קואן יין, להיכלל בדיון.
 
אוולוקיטשווארה
אחד הבודהיסאטוות המוערכים ביותר בטיבט (מוכר כ'צ'נרזיג'), סין, יפן וקוריאה. הוא המושלם מכל הבודהיסאטוות ומגלם אלף בודהיסאטוות המתקיימים ביקום כדי לשחרר את כל הברואים מסבל ולעזור להם להגיע להארה.
בסוטרת הלוטוס נסקרים כל הבודהות והבודהיסאטוות. אוולוקיטשווארה מתבלט גם כפרדיגמה של בודהיסאטווה וגם כאל-אליל בודהיסטי ייחודי.
במקום אחר מיוחסים לו 33 מופעים (מניפסטציות). עובדים לו, מתמסרים לו. משננים את שמו ואת המנטרה שלו. הבודהיסאטוות האחרים בסוטרת הלוטוס מעודדים לימוד ושינון הכתבים ומבטיחים הגנה למי שישקעו בלימוד ושינון. אוולוקיטשווארה מושך תשומת לב לעצמו, לא להוראות בכתבים.
סיפורי הטרספורמציות של אוולוקיטשווארה – במסורות בודהיסטות שונות – הם מיתוסים. סיפוריים דתיים שבמרכזם מופעים נסיים ותופעות על ואל-טבעיות. הם מכוונים לבעלי אמונה הנצמדים למיתוס הרליגיוזי (שזו היאחזות סותרת-בודהיזם, בעצם).
 
הטראנס-ג'נדריות של בודהיסאטווה
הצגתי שאלה לחברי: אם נבחן את התנהלות הבודהיסאטווה בעולם במבט של תקופתנו, האם לדעתכם גברים-בודהיסאטוות יפעלו בשונה מנשים?
 
שני גברים היו תמימי דעים ביניהם והחלטיים שלא. א. הוסיף והדגיש ששוני בהתנהלות יהיה, אך ינבע משוני באישיות, ברקע. לא מג'נדר.
ספרתי על הרצאה שנשא ד"ר טובי ג'ונסון, סופר הומוסקסואל, בועידת Gay Spirit Visions 2002, בה הציג את המיתוס הבא על אוולוקיטשוורה:
במשך גלגולי חיים רבים מדט אוולוקיטשוארה וצבר זכות להתעוררות, אך יום אחד, בטרם ייפרד מן הסמסארה, ישב על צוק סלע והקשיב לטבע. הטבע גלה את אוזנו שהברואים סובלים. אוולוקיטשווארה החליט להישאר בוותרו על ההארה עד שכל הברואים יזכו בה. באותו רגע ניצלו כל הברואים וזכו בהתעוררות בהותירם את אוולוקיטשווארה מאחור לממש את חובותיהם הקארמתיים. הוא-עצמו הבין שהכל ריק מקיום עצמי ואין אבחנה בין סמסארה לנירוואנה.
טובי ג'ונסון הסיק מכך שרק הבודהיסאטווה הוא זה שבאמת זכה בהארה.
הוא מציג את ה-Upaya של טראנס-ג'נדריות כתכונה מאפיינת בודהיסאטווית, תכונה שהינה מולדת בהומוסקסואליים ולסביות ובזכותה הם ראויים להתעוררות.
 
קואן-יין
התגלמות נשית של הבודהיסאטווה אוולוקיטשווארה במסורת הבודהיסטית בסין. פירוש שמה: "השומעת את בכי העולם".
החמלה הבודהיסטית שהיא החמלה הבודהיסאטווית מתממשת בקואן יין. הולדתה המיתולוגית בצורך במושא סגידה חומל שאיננו אליטיסטי, כפי שנתפס אוולוקיטשווארה.
במסורת הטיבטית, בת-דמותה היא טארה. וכך נולדה: אוולוקיטשווארה, בחמלתו כי רבה, הזיל דמעות רבות מתוך הזדהות עם צער העולם. דמעותיו היו לפנינים. מתוך הפנינים עלתה ובאה נקבה יפהפיה. טארה, סמל העדנה והחמלה.
עוד דימוי הקשור לדמעות, במופע הסיני של אוולוקיטשווארה: קואן יין מתוארת לעתים כאוחזת ענף עץ ערבה בוכייה. חומלת ואף מסוגלת לעמוד בסערה הודות לגמישותה. האיקונוגרפיה של קואן-יין כוללת כד נקטאר שמימי לצקת על הברואים, צמח לוטוס, תינוק.
הסינים הזדקקו לדימוי ארצי יותר של אשה רכה וחומלת. בעידן האתיקה ההומניסטית-דידאקטית של קונפוציוס, האיקונוגרפיה הטיבטית של אלף הזרועות של אוולוקיטשווארה או שבע עיניה של טארה לא התקבלו.
אם ביוון העתיקה בני אנוש יכלו להפוך לאלים מיתולוגיים, הרי אצל הסינים, יכלו יצורים מיתולוגיים להפוך לבני אנוש ולצלול אל דפי ההיסטוריה. זה היה הצורך התרבותי שלהם. מובן לכולנו כי הדימויים הבודהיסאטוויים על ג'נדריותם, האיקונוגרפיה שלהם והמיתולוגיה שבמירקמה הם מתקיימים – כולם תלויי תרבות, היסטוריה, חברה ונסיבות.
 
דבר המיתוס:
הבודהיסאטווה קואן יין נולדה כמיאו-שאן, בת מלך סיני, כשגופה נגוהות אור ולאורה נראה ארמון המלך כעולה באש. כילדה, בחרה להסתגף: לבשה בגדים מלוכלכים, סירבה להתקשט, הסתפקה בארוחה אחת ביום, דברה על ההשתנות המתמדת של כל דבר חומרי והסבירה כי סבל בני האדם נובע מהיותם לוקים בחומרנות ונקשרים לחפצים. כשהוריה הציעו להשיא אותה, סירבה באומרה שלעולם לא תסכים לאין-סוף גלגולים של אומללות לטובת גלגול אחד של הנאה. היא אמרה: "הרהרתי בדבר, ואני חשה דחייה עמוקה מנישואים". היא תסכים, כך אמרה, להינשא רק למי שיגאל אותה מגורל של זקנה, חולי ומוות, ולא, היא נשבעת להישאר יחידה כל חייה גם אם האופציה היחידה שלה תהיה לעזוב את העולם החילוני ולבוא בשער הבודהיזם.
המלך, בצר לו, זימן נזירה זקנה ומנוסה ובקשה להעמיד את בתו בהתנסויות קשות במנזר כדי להניא אותה מבחירתה. אם מיאו שאן לא תחזור בה, ייהרס המנזר, איים המלך. מובן שדבר לא הצליח להסיט את מיאו-שאן מדרך הדהארמה, אולם מששמעה שכל הנזירות בסכנת היכחדות, הזכירה להן דמות מיתית אחרת, הנסיך מאהאסאטווה שקפץ אל מותו מצוק כדי לספק מזון לאריות רעבים, ואת המלך סיבי שחתך מבשר-גופו כדי להציל יונה רעבה. מיאו שאן אמרה לנזירות: "עליכן לראות את הגוף החומרי הזה באשלייתו והשתנותו-המתמדת.... הרי ידוע לכן שהיקשרות לשק העור המזוהם והמסריח הזה היא מכשול בדרך הדהארמה !"
המלך ציווה לערוף את ראשה והיא יצאה נכונה לקראת מותה. בהינשא החרב, פרצה סערה ובטרם ניתן היה להבחין במתרחש, הגיח נמר מן החשיכה ונשא עמו את הנערה אל ההרים. המלך שרף את המינזר על כל דיירותיו.
הקארמה של המלך לא אחרה להתממש והוא חלה בצהבת קשה ולא ניתן היה לרפאו עד שיום אחד הופיע לפתחו נזיר אשר נבא שאם ימצא אדם שיסכים מרצונו לתת למלך את זרועותיו או עיניו, ללא שמץ כעס או דחייה, השיקוי שיוכן מהן יביא למלך מזור. בתשובה לתהיית המלך, היכן אפשר למצוא אדם כזה, השיב הנזיר: בפסגת ההר בדרום-מערב המחוז חי מתבודד שניחן בכל התכונות הנחוצות לריפוי המלך. המלך שלח מיד שליחים אל המתבודד שהסכים ללא היסוס לבקשתו. הוא בקש שהמלך יכוון את תודעתו לשלושת האוצרות של הבודהיזם ובשלווה שלף את עיניו והושיט את זרועותיו לקטיעה. נאמר ש "לנוכח ההקרבה האיומה הזאת, רעדו אמות הספים של שלושת העולמות."
 
כשהחלים המלך, יצאו הוא ואשתו לכבד ולהודות למצילו ולאחר שקדו עמוקות לעבר דמות גופו המושחת, הם נשאו אליו את עיניהם וראו את בתם, מיאו-שאן. לשמע חרטת המלך, השיבה מיאו שאן: לא חשתי כאב. במוסרי את עיני האנוש שלי, אוכל לראות בעיני יהלום. בוותרי על זרועות האנוש, אקבל זרועות זהב. אם הייעוד שלי אמיתי, כל זאת אכן יתקיים."
המלך הזמין פסל נטול ידיים ועיניים. המילה 'נטול' בסינית מפורשת גם כ'אלף' והפסל, מתוך אי-הבנה, יצר פסל בעל אלף ידיים ובכל כף יד נטועה עין.
מיאו-שאן בסין, כמו אחיותיה ההודיות בבודהיזם הקדום, אשר חיברו את השירים ב"טריגאתה", יכלה לבחור בין דיכוי חברתי לבין נזירות.
 
האגדה הזו נוצרה כדי לעגן את קואן יין באתוס הסיני, ליצור חיבור בין מתנת הגוף לבין הרעיון הקונפוציאני של חמלה ואף סייעה לסינים לכפר על נטישתם את אוולוקיטשוורה.
התבוננות אישית: אני משערת שקואן יין היא יציר ויצירה של אשה.
 
התיקון: העצמת נשים
על-מנת לתת משקל נגד לחומרים העוסקים בבודהיזם ומגדר, שבנו ומיקדנו את הדיון ברעיון הבודהיסאטווה וצרפנו את שאנטידווה לשיחה.
 
שאנטידווה הוא דמות היסטורית. יצירת חייו, "בודהיקאריהוואטארה", ידועה בתרגומים לשפות מערביות כ"דרך החיים של הבודהיסאטווה" ונתפסת כסוג של מדריך להתעוררות מרגע הכוונה ועד להגשמה.
הוא היה איש אקדמיה הודי שחי במאה ה-8 לספירה. כנזיר במנזר נלאנדה, למד ואחר-כך לימד באוניברסיטת נלאנדה. בהיותו ילד, מותו של אביו המלך הטמיע בו את הבנת הארעיות של כל התופעות. בלילה שקדם להכתרתו כמלך במקום אביו, נגלה אליו בחלום מנג'ושרי ואמר לו: אתה תהיה תלמידי. שאנטידווה החליט שיוכל להביא תועלת לעולם כנזיר, וותר על כס המלוכה והצטרף למינזר נלאנדה.
למדנותו היתה נסתרת מחבריו שראו בו נזיר עצל ובסופו של דבר דרשו ממנו לשאת דרשה שתוכיח שמקומו עמם. שאנטידווה שאל אם רצונם שילמד חומר מוכר או חומר שלא נשמע ולא נלמד עדיין. חבריו שציפו לראות בכישלונו בחרו באפשרות השנייה.
שאנטידווה לימד את "דרך החיים של הבודהיסאטווה".
שני נסים אירעו בעת הרצאתו: הראשון: הוכן לו דוכן נואמים גבוה-מדי שיקשה עליו. שאנטידווה נגע בו והדוכן התכווץ למידותיו. השני: בהגיעו לפרק התשיעי של דרשתו, בבטאו את המלים "זה אשר קיים וזה אשר בלתי-קיים" – עלה מעלה ונעלם אל תוך השמיים. קולו המשיך להישמע עד סוף הדרשה.
"דרך החיים של הבודהיסאטווה" הפך לטקסט מכונן. הוא נישא בפני קהל שכולו גברים, נזירים. מי שקורא בו היום, עשוי לראות בו "מדריך למשתמש" בדרך להתעוררות.
עלה בדעתי שחלקים מן הטקסט המכונן של שאנטידווה עשויים להיקרא כמו אלמנך להתנהגות נאותה לנערות באנגליה הויקטוריאנית, או ספר נימוסים והליכות של חנה בבלי.
הלן טוורקוב (מייסדת ועורכת-לשעבר של הירחון הבודהיסטי-אמריקאי "טרייסיקל" ומחברת "זן באמריקה") חשבה כך ובשנת 2005, במסגרת ועידה שהתקיימה בקולג' סמית בנושא "נשים מתרגלות בודהיזם", נשאה דברים והציעה קריאה חדשה ב"דרך החיים של הבודהיסאטווה" אשר תהיה משמעותית ככלי להעצמה נשית.
 
ציטוט משאנטידווה:
באמונה מושלמת ובלתי-נכנעת,
בחריצות, בכבוד ובהערכה,
בצניעות ובמצפוניות,
עבוד בשקט למען אושרם של אחרים.
 (5.55)
ועוד:
וכך הוא, שאם אני רוצה סיפוק,
לעולם לא אשתדל לרצות את עצמי.
ובאופן זה, אם אחפוץ להציל עצמי,
תמיד אהיה דורש-טובתם של אחרים.
 (8.173)
 
האם שאנטידווה התכוון ליצור קוד מוסרי להתנהגות נאותה? האם מדובר היה בעידוד אמונה דתית עמוקה בקיומו של מיתוס הבודהיסאטווה?
והאלטרואיזם המפורסם – דאגה לזולת כקודמת לדאגה לעצמנו – האם מדובר במוסר חברתי או במאפיין של דיכוי נשים?
השאלות האלו יכולות לקבל מענה רק במסגרת קונטקסט חברתי ותקופתי. אכן, בתקופה שלנו אפשר לראות תכונות בודהיסאטוויות כמו עדינות, צניעות, דיבור רך, שווי-נפש, אלטרואיזם, ציות, נדיבות – כתכונת נשיות ובקיצוניותן, כמקושרות עם דיכוי נשים: אשה החיה כדי לשרת אחרים, כאשר נדיבות, עדינות ודיבור רך הן מסיכות תרבות, בבחינת מס שפתיים של המנצלים אותן.
 
שאנטידווה ייחס תכונות אלו להולכים בדרך הבודהה, המבקשים לאמן את התודעה ולאלף את האגו. הוא השתמש לעתים קרובות בהוראה "להישאר כמו בול עץ":
כשעולה הדחף בתודעה
לכדי רגשות-תשוקה או שנאה זועמת,
אל תפעל ! שקוט, אל תדבר !
וכמו בול עץ הבטח להישאר.
 (5.48)
 
שאנטידווה ממליץ על איפוק, משמעת עצמית, אי-נקיטת פעולה או אי-תגובה. זהו מבט לא-שיגרתי על פיתוח עוצמה פנימית.
הלן טוורקוב מציינת שכשנפתחו מרכזי הזן הראשונים בארצות הברית בשנות החמישים של המאה העשרים, התמונות שצולמו שם הראו שרוב המשתתפים הן משתתפות: נשים בגיל העמידה שלקחו לעצמן את החרות "לשקוט ולא לעשות דבר".
אנחנו מרבים להשתמש היום במושג "העצמת נשים", המתייחס בעידן שלנו לתהליכים מונחים של למידה ואימון כדי להעניק לנשים (ממגזרים המסווגים כ'חלשים') תחושת עוצמה פנימית שתסייע בעדן לחיות ולפעול במציאות שלהן מבלי להיפגע, או כדי להיות מסוגלות לשנות אותה.
 
הבודהיזם – ושאנטידווה ב"דרך החיים של הבודהיסאטווה" - עוסקים בעוצמת התודעה ונוכחותה וממנה נובעות תכונות הבודהיסאטווה.
אוולוקיטשווארה פותר את הסתירה הג'נדרית
 
בסוטרת הלב שואל שריפוטרה, תלמידו של הבודהה, את אוולוקיטשוורה באיזו דרך יש לצעוד. תשובת אוולוקיטשוורה היא הדרשה על הריקות (Shunyata). כל התופעות ריקות מקיום עצמי נפרד וקבוע.
הנה מספר משפטים (מתורגמים ע"י פרופ' יעקב רז מתוך ספרו "זן בודהיזם – פילוסופיה ואסתטיקה"):
 
"כאן, שריפוטרה, חומר הוא ריקות, ריקות היא חומר.
חומר אינו שונה מריקות, ריקות אינה שונה מחומר, זה שהנו חומר הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא חומר. וכך גם לגבי התחושות, התפיסות, הנטיות הקודמות וההכרות. באותו האופן תכונתן של כל התופעות היא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות.
לפיכך, שריפוטרה, בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות, ואין הכרות."
 
סיכום
פתחתי את הדיון בשאלה "אוולוקיטשוורה ממאדים – קואן-יין מנגה"?
הצגתי את הסתירה הבוטה בין דמות הבודהיסאטווה כמייצג תכונות נאצלות לבין הדרישה הבודהיסטית לשינוי מין מאישה לגבר כדי להגיע להתעוררות.
שוחחנו על מיתוס אוולוקיטשוורה והמופע שלו כקואן-יין והסכמנו שמדובר בתופעות תלויות-תרבות ותקופה.
 הריקות והארעיות מבטלות כל שביב אבחנה ואפליה. אפשר אם כן, ללמוד מן הבחירה הבודהיסטית הדתית-מסורתית להעניק תכונות טרנס-ג'נדריות לבודהיסאטווה, שאין כמוהו וכמוה לעוצמה פנימית אמיתית.
 
אני בוחרת, אם כן, להתקדם מעבר לאפלייה הסקסיסטית שעולה מכתבים בודהיסטיים, לראות את המרת אוולוקיטשוורה לקואן-יין כתיקון ספרותי (אף הוא תלוי צרכים ותרבות) ולקחת את הכלים הבודהיסטים ואת דרך הבודהיסאטווה לצורך העצמה נשית.

אהבתם? אולי דווקא לא? ספרו לנו מה אתם חושבים בעמוד הפייסבוק של "בודהיזם בישראל"

הרשמה לרשימת התפוצה וקבלת כתב העת ועדכונים

אף-על-פי שניתן לחיות מאה שני.
מבלי לראות את ההופעה וההיעלמות [של התופעות].
עדיפים חיים בני יום אחד בהם רואים את ההופעה וההעלמות.
(דְּהַּמָּפָּדָּה 113 )