קורסים סדנאות וריטריטים

קבוצות תרגול ולימוד קבועות

"אין אני" או "בלי אני"

  • מאת: טאניסארו ביקהו
  • תרגום: 
  • מקור: 

 

"אין אני" או "בלי אני"

(מבוסס על מאמר מאת טאניסארו ביקהו. תרגום חופשי ועריכה-אבי פאר)

1. "אנאטה"- מדוע המושג כזה בעייתי

אחד המחסומים הקשים במיוחד לאנשים מערביים אשר לומדים בודהיזם היא מושג "אנאטה" (ANATTA), אשר לעיתים קרובות מתורגם כ"אין-אני" (NO-SELF)

מושג זה מהווה מחסום משתי סיבות עיקריות:
 הראשונה- הרעיון של "אין-אני" אינו תואם לימודים   אחרים בבודהיזם, כמו הדוקטרינה של                                  קארמה  ושל "לידה מחדש" - אם לא קיים "אני", מה (או "מי") חווה את התוצאות של "קארמה ומגיע ל"לידה מחדש"?
 השנייה-הרעיון של "אין אני" אינו תואם את "הרקע    היהודי-נוצרי", אשר מניח את קיומה של "נפש    ניצחית"  או“אני נצחי", כהנחת יסוד - אם אין "אני", מה הטעם בחיים רוחניים?

הרבה ספרים מנסים לענות על השאלה הזו, אבל אם נתבונן בקאנון הפאלי – הרישום הקדום ביותר (שידוע לנו) על לימודי הבודהא- לא נוכל למצוא בהם תשובה כלשהי לשאלה זו.
למעשה, במקום היחידי שבו הבודהא נשאל ישירות, באם יש או אין "אני"- הוא סירב לענות.
כאשר הוא נשאל אחר כך מדוע (סירב לענות) הוא אמר כי להחזיק באחת משתי הדעות- שיש "אני" או שאין "אני"- פרושה לפול לתוך צורות קיצוניות של השקפות מוטעות, אשר הופכות את דרך התרגול הבודהיסטית- ללא אפשרית.
על מנת להבין מה אומרת שתיקתו , כתשובה לשאלה זו לגבי משמעותו של "אנאטה", עלינו להסתכל תחילה על האופן שבו הבודהא מלמד-

2. ארבעת סוגי השאלות- לפי הבודהא
הבודהא חילק את כל השאלות – לארבעה סוגים/קבוצות:
 1. כאלו שדורשות "תשובה מוחלטת" - של כן או לא.
 2. כאלו שדורשות "תשובה אנליטית" אשר מגדירה ומתארת/מתייחסת למונחים של השאלה.
 3. כאלו שדורשות "שאלה נגדית"  אשר מחזירה את הכדור למגרשו של שואל השאלה
 4. וכאלו שדורשות "להניחן בצד". לקבוצה זו   שייכות שאלות אשר אינן מובילות לסיום של "דוקהא" (סבל)
              
חובתו הראשונה של מורה, כאשר הוא נשאל שאלה- היא:
 קודם כל- להבין איזה סוג של שאלה הוא נשאל (לאיזה מ-4 הקבוצות היא שייכת)
 (ורק) ואז לענות- באופן המתאים לסוג השאלה

אינך עונה ב"כן או לא" (למשל) על שאלה שיש "להניח בצד"

3. שני סוגי הסקת מסקנות- לפי הבודהא
בנוסף,אם אתה האדם אשר שאל את השאלה וקיבלת תשובה- עליך לקבוע, עד כמה התשובה ניתנת לפירוש/אינטרפטציה.
הבודהא אמר כי ישנם שני סוגי אנשים, אשר מפרשים אותו שלא כהלכה:
 1. אלו שמסיקים מסקנות  מהצהרות שלא צריך היה להסיק מהן מסקנות
 2. ואלו שלא מסיקים מסקנות, ממקום שצריך היה להסיק

4. כיצד מתייחסים בדרך כלל- לדוקטרינה של "אנאטה"
אלו הם הכללים הבסיסיים (4 סוגי השאלות+ 2 סוגי הסקת המסקנות) לפרש את דברי הבודהא, אבל אם נתבונן באופן שבו מרבית הכותבים מתייחסים לדוקטרינה של "אנאטה", נמצא כי כללים בסיסיים אלו זוכים להתעלמות:

 מספר כותבים מנסים להסביר כי הבודהא שלל את קיומו של "אני-נצחי" או "עצמי נפרד":
 אבל זהו מתן "תשובה אנליטית", לשאלה שהבודהא הראה   "שיש להניח בצד"
 אחרים, מנסים לשרטט מסקנות, מתוך מספר הרצאות   (סוטרות) שנראים כאילו הם רומזים בעקיפין ש"אין (בכלל)עצמי/אני":
 אבל נראה בטוח למדי להניח, שאם מישהו מנסה "להכריח" את ההצהרות/אמירות האלו (של הבודהא)    כנותנת תשובה לשאלה "שיש להניח בצד"- זהו "להסיק מסקנות, במקום שלא צריך להסיק"

5.  הבודהא מסביר- כי השאלה שגויה
אם כן, במקום להניח שהתשובה "לא" לשאלה באם יש או אין "אני"- משולב או נפרד, נצחי או לא- הבודהא חש כי בראש וראשונה- השאלה שגויה! מדוע?
 לא משנה היכן נגדיר את הקו בין "אני" (SELF) ובין "אחר"- המושג  של "אני" כולל בתוכו אלמנט של זיהוי עצמי  ושל היאחזות- ומכאן, (מגיע) סבל ולחץ.
 אלמנט זה תקף, הן עבור "עצמי משולב", אשר אינו מזהה אף   "אחר", כמו גם ל"עצמי נפרד":
 "עצמי משולב"- אם אדם מזדהה עם כל היקום(כל היקום   הוא מבחינתו "אני") הוא כואב בגלל  כל עץ שנכרת
"עצמי נפרד"- הדבר קיים גם ביקום שכולו "אחר" ובו התחושה של ניכור  וחוסר תועלת/ריק  כה חזקה עד כי היא                       גורמת להחלשה/התשה  של החיפוש אחר אושר- לעצמנו או עבור אחרים- עד למצב שבו החיפוש הזה הוא בלתי אפשרי.
מסיבות אלו, הבודהא הציע לא לשים לב לשאלות כאלו כמו "האם אני קיים?" או "האם אני לא קיים?"- היות ולאמשנה כיצד תענה עליהם- התשובות מובילות (תמיד) לסבל ולחץ(דוקהא)
 
6.  אם כך- מה לעשות?
יש להבין כי מושג האני (יש אני/אין אני) קשור (אופן לבו אנו מתייחסים לחוויות/התנסויות שלנו (לחיינו/למציאת שבתוכנו ומסביבנו)
כדי למנוע את הסבל חסר התועלת, הטמון בשאלות לגבי "אני" (SELF) ו"אחר" (OTHER) – הבודהא הציע דרךאלטרנטיבית- לחלוקה (התייחסות) של החוויה/התנסות:
 זוהי הדרך של ארבעת "האמיתות הנאצלות": של סבל, המקור שלו, ההכחדה שלו, והדרך המובילה להכחדתו.

כיצדלהתייחס אליהן?- במקום לראות את ארבעת האמיתות הללו כקשורות ל"אני" או ל"אחר", מוטב (כך אמר הבודהא) - עדיף לזהות אותן: פשוט כפי שהן בעצמן, כפי שהן נחוות באופןישיר – ואז לבצע את המטלה/החובה - שמתאימה לכל אחת מהן:

"סבל"- צריך להיות מובן
"המקור לסבל"- צריך להינטש
"ההכחדה שלו"- צריך לממש/להגשים
"והדרך" שמובילה להכחדה- צריך לפתח

תובנות אלו, מהוות את ההקשר  שבו ניתן להבין באופן הטוב ביותר את הדוקטרינה של "אני".

אם כך- מה קורה כאשר:
האדם מפתח- את הנתיב של טוהר/מידות טובות/מוסריות וריכוז ושל אבחנה - למצב (רמה) של רווחהשקטה או שלווה/איזון.
 ומנצל/משתמש במצב זה של שלווה-  כדי להתבונן על החוויה/התנסות שהוא עובר, במונחים של "ארבעת
 האמיתות הנאצלות": (כלומר – על פי המטלה המתאימה, לאותהחוויה/התנסות).

במקרה כזה, אחרי פיתוח "מוסריות"/"ריכוז"/אבחנה- חכמה (שהן שלושת הקבוצות: סילה/סמאדהי/פאנייה)- למצב של שלווה (אופקה), השאלות שעולות בתודעה (של אדם כזה) אינן: "האם ישנואני?" ו"מהו האני שלי?"אלא דווקא:
  "האם אני סובל בגלל שאני נקשר/מזדהה התופעה   הספציפית הזו"?
 אם זה באמת "אני"? או "שלי"?
 "אם זה מלחיץ/גורם לסבל אבל לא באמת אני או שלי,מדוע להחזיק בזה הלאה?"

 (ורק) השאלות האחרונות האלו- "ראויות"  לתשובות ישירות/גלויות:
 היות והן עוזרות לך להבין סבל/לחץ-ולבקע/להרחיק השתוקקות/היאחזות
שהם- "המישקעים" שנשארים של הזדהות עם "עצמי"
                           
עד שכל העקבות של אותה "הזדהות עצמית" נעלמות-  ונשאר רק חופש חסר גבולות.

במובן זה, לימודי "אנאטה" אינן דוקטרינה של "אין-אני"  אלא אסטרטגיה של "בלי-אני" , על מנת  להכחיד את הסבל, על ידי שחרור של המקור שלו- מה שמוביל לאושר הגבוה ביותר, הבלתי ניתן לערעור.(וכאמור) בנקודה זו, שאלות של "אני"  ו"אין אני"  נופלות הצידה/נעלמות.
 
ברגע שישנה תחושה/חוויה של חופש כל כך מוחלט- היכן יכולה להיות דאגה/התייחסות אל "מה (או מי) חווה איתו?" או "האם זהו אני או לא אני?"








 




1



















 


אהבתם? אולי דווקא לא? ספרו לנו מה אתם חושבים בעמוד הפייסבוק של "בודהיזם בישראל"

הרשמה לרשימת התפוצה וקבלת כתב העת ועדכונים

בין אם כפר, יער, עמק או גבעה.
היכן שהראויים נמצאים – הרי זה מקום נהדר.
(דְּהַּמָּפָּדָּה 98 )