היעדר פחד

תיק נהאט האן (Thich Nhat Hanh) הוא אחד ממורי הזן היותר מוכרים ומוערכים כיום בעולם. משורר, פעיל שלום וזכויות אדם. נולד במרכז וייטנאם ב- 1926, הצטרף למנזר בגיל 16. ממייסדי תנועת הבודהיזם המעורב. הקים בתחילת שנות השישים את בית הספר לנוער עבור שירות חברתי שהכשיר את תלמידיו לשקם כפרים שהופצצו במלחמת וייטנאם, והיה מועמד לפרס נובל לשלום.

לאחר שנאסרה חזרתו לוייטנאם, תיק נהאט האן מצא מקלט בצרפת, שם הקים את קהילת המדיטציה פלאם וילאג’. במהלך שנות פעילותו הוא לימד, כתב והנחה ריטריטים ברחבי העולם בנושא ‘אומנות החיים בתשומת לב’. הוא פרסם למעלה מ-85 כותרים – ספרים, שירים ותפילות. בשנת 2018, כשבריאותו הדרדרה, הוא ביקש לחזור למנזר הבית שלו בוייטנאם, שם שהה עד יום מותו ב-22.01.2022 בגיל 95.

***
רובנו חווים חיים מלאי רגעים נפלאים ורגעים קשים.  אולם לרבים מאיתנו, גם כשאנו הכי מאושרים, יש פחד מאחורי השמחה. אנו חוששים שהרגע הזה יגמר, שלא נשיג את מה שאנו צריכים, שנאבד את אהובנו, או שלא נהיה בטוחים. לעיתים קרובות, הפחד הכי גדול שלנו הוא הידיעה שיום אחד הגוף שלנו יפסיק לתפקד.  לכן, גם כשאנו מוקפים בכל התנאים לאושר, השמחה שלנו לא מלאה.

אנו עשויים לחשוב שאם נתעלם מהפחדים שלנו, הם יעלמו. אך אם נקבור את הדאגות והחרדות שלנו בתודעה שלנו, הם ימשיכו להשפיע עלינו ולגרום לנו לעוד צער. אנו חוששים להיות חסרי כוח. אבל יש לנו את היכולת לבחון את פחדינו באופן מעמיק, ואז הפחד לא יוכל לשלוט בנו. אנו יכולים לשנות את הפחדים שלנו, להפוך אותם למשהו אחר. הפחד גורם לנו להתרכז בעבר או לדאוג לעתיד. אם נוכל להכיר בפחד שלנו, נוכל להבין שברגע הזה אנחנו בסדר. עכשיו, היום, אנו עדיין חיים, והגוף שלנו מתפקד באופן מופלא.  העיניים שלנו יכולות לראות את השמים היפים. האזניים שלנו עדיין יכולות לשמוע את אהובנו.

החלק הראשון של להביט בפחד שלנו הינו להזמינו אל תוך ההכרה שלנו ללא שיפוט. פשוט נכיר בעדינות בכך שהוא נמצא. זה כבר מביא הקלה רבה. ואז, כשהפחד שלנו נרגע, אנו יכולים לחבקו בעדינות ולהסתכל באופן מעמיק בשורשיו, במקורותיו. הבנת המקורות של החרדות והפחדים שלנו תעזור לנו לשחרר אותם. האם הפחד שלנו נובע ממשהו שקורה ממש עכשיו או האם זהו פחד ישן, פחד משהיינו ילדים, ששמרנו בפנים? כשאנו מתאמנים בלהזמין את כל הפחדים שלנו לעלות, אנו נעשים מודעים לכך שאנו עדיין חיים, שיש לנו עדיין הרבה דברים לנצור וליהנות מהם. אם איננו דוחפים למטה ומנהלים את הפחד שלנו, אנו יכולים ליהנות מקרני השמש, ערפל, האויר והמים. אם אתם מצליחים להסתכל עמוק לתוך הפחד שלכם ולראות אותו באופן ברור, אז /תוכלו באמת לחיות חיים בעלי ערך.
הבודהה היה בן אדם, והוא גם ידע פחד. אולם כיון שהוא התאמן כל יום בתשומת לב ובהתבוננות מקרוב בפחדיו, כשהוא הועמד מול הלא נודע, הוא היה יכול להתמודד איתו בשקט ובשלווה. ישנו סיפור על הזמן שהבודהה יצא לטייל ואנגולימלה, רוצח סדרתי ידוע לשמצה, נתקל בו. אנגולימלה צעק לבודהה לעצור, אבל הבודהה המשיך ללכת לאט ובשקט. אנגולימלה השיג אותו ותבע לדעת מדוע לא עצר.  הבודהה ענה: “אנגולימלה, אני כבר עצרתי מזמן. זה אתה שלא עצרת.” הוא המשיך והסביר: “הפסקתי לעשות מעשים שגורמים סבל ליצורים חיים אחרים. כל היצורים החיים רוצים לחיות. כולם פוחדים מהמוות. עלינו לטפח לב של חמלה ולהגן על חייהם של כל היצורים.” אנגולימלה המופתע ביקש לדעת עוד. בסיום השיחה, אנגולימלה נדר לעולם לא לבצע שוב מעשי אלימות והחליט להיות נזיר.

כיצד יכל היה הבודהה להישאר כל כך נינוח ושלו מול רוצח? זוהי דוגמה קיצונית, אבל כל אחד מאתנו מתמודד מול הפחדים שלו בדרך זו או אחרת בכל יום. אימון יומי בתשומת לב יכול לעזור מאד. החל מהנשימה שלנו, החל ממודעות, אנו יכולים לפגוש את כל מה שבא מולנו.

העדר פחד אינו רק אפשרי, זהו האושר האולטימטיבי. כשאתה נוגע באין-פחד, אתה חופשי. אם אי פעם אהיה במטוס והטייס יודיע שהמטוס עומד להתרסק, אני אתאמן בנשימה מודעת. אם תקבלו בשורה רעה, אני מקווה שתעשו כמוני. אבל אל תחכו שהרגע הקריטי יגיע לפני שתתחילו להתאמן כדי לשנות את הפחד ולחיות בתשומת לב. אף אחד לא יכול לתת לכם העדר פחד. אפילו אם הבודהה היה יושב ממש כאן, על ידכם, הוא לא היה יכול לתת לכם את זה. אתם  צריכים להתאמן ולהגשים את זה בעצמכם. אם תהפכו את האימון בתשומת לב להרגל, כשיעלו קשיים, תדעו כבר מה לעשות.