הדרשה לדיגהאג’אנו

פעם המבורך שהה בקרב אנשי קולייאנא, במקום שבו היתה עיר המסחר של הקולייאנים, בשם קאקאראפאטא. איש בשם דיגהאג’אנו (Dighajanu)  פנה למבורך, חלק לו כבוד וישב לצידו. בהיותו יושב, הוא פנה למבורך:
“אדון נכבד, אנו אנשים פשוטים, אשר נהנים מתענוגות החיים, גרים בבתים כשאנו מוקפים בנשים וילדים, לובשים בדים משובחים ונהנים מריח הסנדלווד (ריח קטורת), עונדים עיטורים, בשמים ומשחות, נוגעים בזהב וכסף. יואיל המבורך ללמד את הדהמה עבור שכמותנו, למען האושר והרווחה שלנו בחיים האלה … “
[אמר המבורך:] “יש ארבע איכויות, ווייאגהאפאג’א [1](Vyagghapajja), שמובילות לאושר ורווחה של בעל-בית בחיים האלה: השגת מאמץ נמשך, השגת ערנות, חברות טובה ומחיה מאוזנת.
“ומהי מחיה מאוזנת? כאן, ווייאגהאפאג’א, בעל-בית היודע מהן הכנסותיו ומהן הוצאותיו מנהל חיים מאוזנים, לא בבזבזנות ולא בקמצנות, ויודע שכך הכנסותיו תהיינה גדולות מהוצאותיו, והוצאותיו לא תהיינה גדולות מהכנסותיו.
בדיוק כשם שהצורף, או השוליה שלו, יודע, בהחזיקו מאזניים, כי במידה כזו הם שקעו ובמידה כזו הם נטו מעלה, כך גם בעל-הבית, היודע מהי הכנסתו ומהן הוצאותיו מנהל חיים מאוזנים, לא בבזבזנות ולא בקמצנות, ויודע שכך הכנסותיו תהיינה גדולות מהוצאותיו, ולא שהוצאותיו תהיינה גדולות מהכנסותיו.
“אם, ווייאגהאפאג’א, לבעל בית יש הכנסה מועטה אבל הוא מקיים חיים מהודרים, יהיו שיאמרו, ‘איש זה מכלה את עושרו כמי שמטלטל עץ פרי כך שנופלים יותר פירות ממה שהוא מסוגל לאכול’. אם לבעל בית יש הכנסה רבה אבל הוא מקיים חיים עלובים, יהיו שיאמרו, ‘איש זה ימות ברעב’. אבל כאשר בעל-הבית, היודע מהי ההכנסה וההוצאה של עושרו, מקיים מחיה מאוזנת, לא בבזבזנות ולא בקמצנות, וחושב ‘כך הכנסותיי תהיינה גדולות מהוצאותיי, והוצאותיי לא יעלו על הכנסותיי’ – לזה ייקרא מחיה מאוזנת.

[1] וויאגהאפאג’א היה שם המשפחה של דיגהאג’אנו.