שלמות החוכמה; סוג של ספרות מַהַאיַאנִית בודהיסטית.
אנו נולדים לתוך גוף. איש לא שאל תחילה את רשותנו. אנו פשוט מוצאים עצמנו בתוך גוף וכך מתחילה לה מערכת ממושכת ומורכבת של יחסי אהבה שנאה. ראשית ובעיקר, אנו נבלה פחות או יותר את מרבית חיינו דואגים לגוף הזה, מספקים כל גחמה שלו, מבטיחים שיהיה לו נוח עד כמה שאפשר. עלינו להאכילו שלוש פעמים ביום תוך שאנו מוסיפים לו חטיפים וכוסות קפה כדי להשקיטו. אנו מבלים יותר משני שליש מחיינו בעבודה כדי לשמור על הגוף בפעילות, בכושר, עסוק ומעורב חברתית. את השליש האחר אנו מבלים בהעדר מודעות כדי לתת לו מספיק מנוחה. אנו משקיעים מידה עצומה של תשומת לב ומשאבים לכך שיראה נחמד ויהיה לבוש היטב. התודעה שלנו עסוקה ללא הרף בהגנה על הגוף כנגד עלבונות, אויבים, ופגיעות. אנו מגוננים על הגוף מפני כישלונות, אשם ועוד. לאחר כל זאת הגוף מכאיב לנו לא פעם בחוליים ומחושים. כל זה די והותר בכדי שנרצה לעזוב את העול הזה מאחור ולצאת. אלא שעזיבת הגוף היא הדבר האחרון שמשהו רוצה לעשות. אנו קשורים לגמרי לתינוק הגדול והנזקק הזה.
היות ולהיות בגוף זה לא דבר קל, התגובה הרגילה שלנו היא לדחוק הצידה את אותם קולות טורדניים של צורך, כאב ואי נוחות. אנו דוחקים אותם החוצה על ידי סיפוק מיידי כמו סוכר או אלכוהול או רווחה מיידית כמו משככי כאבים. אולם כל אלו משקיטים את הצווחות הצורמניות רק למשך זמן קצר. במקום, עלינו לבחון מחדש את היחסים שלנו עם הגוף הזה. עלינו לשאול כמה שאלות נוקבות. אם הגוף מספר לנו דברים, האם אנו יודעים להקשיב? לדוגמא, הכאב הנו הדרך בה הגוף זועק וקורא לתשומת הלב שלנו. האם אנו חוסמים את הזעקה עם משככי כאבים או שאנו מקשיבים למה שהכאב מספר לנו? ואם אנו באמת מגיבים, האם אנו חושבים רק במושגים של פתרון, טיפול, דרך להשתיק את הקולות הלא נעימים או שאנו מקדישים תשומת לב יותר עמוקה. אולי אנו עושים שימוש לא נכון, מנצלים או דוחקים יתר על המידה בגופנו ואנו איננו יודעים זאת כי הדבר מתרחש “מתחת לחיישני” הקשב שלנו? דוגמה אחת שעולה על הדעת היא הלב. הליבה של קיומנו. חלק ניכר מהאנשים שסובלים מהתקף לב מדווחים שזה היה הסימן הראשון שיש משהו לא בסדר בלב שלהם. כיצד יתכן שאנו לא מכירים את ליבנו שלנו?
דוגמא אחרת היא העיניים שלנו בהם אנו משתמשים ללא הרף. לא פעם אנו סובלים ממתח בעיניים, כאבי ראש וכתוצאה מכך נזקקים למשקפיים. אף על פי כן אנו לא מסוגלים לדמיין שאנו נותנים לעינינו מנוחה, תשומת לב, תמיכה ואהבה שלה הן זקוקות במקום לדחוף בפניהן זוג זכוכיות. האם ביחסינו עם גופנו או חלקיו השונים, אנו כמו אם שדוחפת מוצץ לפיו של תינוק בוכה כדי לסתום את פיו? או האם אנו כמו אם שמגיבה באהבה ותשומת לב, תוך שהיא קוראת את הסימנים העדינים שמשדר את התינוק, כדי להבין מה באמת הוא רוצה.
חלק ניכר ממערכת היחסים שלנו עם הגוף משתייכת לקטגוריה שאומרת: “זה בסדר, הוא לא זקוק לי, אני יכול לשכוח מזה”. אנו לא מבחינים בשיניים שלנו אלא כשיש לנו כאב שיניים. אנו לא מבחינים בראש שלנו אלא אם כן יש לנו כאב ראש ואנו לא חווים נשימה אחת מתוך מיליון במלואה….אלא אם כן אנו סובלים מאסטמה! אנו מנווטים את חיי גופנו על טייס אוטומטי. אף על פי כן, מדיטציה, תשומת לב, פסיכותראפיה ממוקדת בגוף ודרכים אחרות של התייחסות עמוקה לגופנו מעלה את ההתנהלות האוטומטית אל המודעות. אנו יכולים להתחיל ללחוש את הגוף החי ומה שהוא משדר לנו. אנו יכולים לפתוח את חווית הגוף ולגלות שם מרחב מרתק. מה שבדרך כלל מתנהל מתחת לקשב שלנו נכנס לטווח תשומת הלב שלנו. אנו לא מבחינים רק בנשימה אחת אלא באלף נשימות, כל אחת שונה, כל אחת מספרת לנו משהו על מקור החיים שלנו. אנו מתחילים להבחין כיצד התנסויות חיי היום יום שלנו מותירות בגופנו את עקבותיהן וסימניהן.
זהו ידע נפוץ שעלינו להירגע וכך באמת רבים עושים אולי דרך שילוב שלל יוגה, טאי צ’י וצורות אחרות של תנועה. אף על פי כן אנו דנים פה במשהו שהוא מעבר להתרגעות. הקשבה עמוקה לשפת הגוף לוקחת אותנו הרבה מעבר. כאשר אנו מכירים במתחים ובלחצים שעולים בזמן התרחשותם אנו יכולים למנוע בעיות בריאותיות בשלבים מוקדמים ביותר. אנו יכולים להנחות את עצמנו לנוח ולדאוג לאותם חלקים שזקוקים לנו, בדרך הנכונה ובזמן הנכון. אנו יכולים לענות חזרה לגוף בשפתו שלו בכך שנשגר את תשומת הלב שלנו כסוג של מסר פנימי מרפא, מחמם, מרכך ומרגיע. לדוגמא, כאשר אנו חשים מתח סביב העיניים אנו יכולים לסגור ולהרפות אותם ברגע הנכון, רוחצים אותם בתשומת לב אוהבת ורגישה.
נזיר בודהיסטי קמבודי שהכרתי, שהיה לפחות בן מאה כאשר פגשתי אותו אמר שתרגול הבוקר היומי שלו היה לנוע על פני הגוף, חלק אחר חלק ולשוחח עם כל חלק “אוזן ימין…מה שלומך? טוב!יופי. אוזן שמאל, מה שלומך? טוב! יופי….שפה עליונה, מה שלומך……”
בהדרגה, הגוף שלי ואני הופכים לשותפים אינטימיים במסע דרך החיים. כאשר אנו עוברים מהתעלמות להדברות פתוחה עם גופנו, חווית הגוף החי הופכת למקור קבוע של שמחה. בו בזמן יש לכך ערך רב כאשר אנו בכאב או קושי. אנו יכולים לשנות את גישתנו לכאב. במקום מחוש מציק, הכאב הופך לקלידוסקופ משתנה של תחושות לא נעימות המשתנות מרגע לרגע על פי הנסיבות. במקום שנהיה קורבנות אנו הופכים לשותפים, במקום שיהיה כאב מהול בסבל, נותר רק כאב ללא סבל. זו הסיבה שתשומת לב עמוקה לכאב, צלילה אל תוך הגלים במקום לברוח מהם, הנה טכניקה מרכזית שנמצאת בשימוש במרפאות כאב כרוני סביב העולם ביניהן בית הספר לרפואה בהרווארד.
יותר מכך, אם יש לנו את המיומנות להקשיב הקשבה עמוקה לגופנו הוא הופך לכלי חיזוי שמנחה אותנו כלפי מה שבריא והרמוני בחיי היום יום שלנו. הגוף שלנו יכול להזהיר אותנו מעימותים, מריבות וכעס עוד לפני שהתודעה שלנו יודעת זאת. הרגליים שלנו לוקחות אותנו בכיוון הנכון, הבטן שלנו מספרת לנו על האינטואיציות שלנו, השרירים שלנו מראים לנו את ההגנות שלנו וכל הווייתנו מחוללת לרשמי העולם סביבנו. זהו הגוף שלנו שמכוון את תודעתנו בדיוק כפי שתודעתנו מכוונת את גופנו. זוהי עבודה רוחנית, מעשירה ומשחררת. ביסודה עומד הגילוי של האמת שהתודעה והגוף הנם רצף אחד. אין פיצול בסיסי בין תודעה וגוף. התבוננות בחיי הגוף, המופע המרתק ביותר על כדור הארץ תגלה לנו שהתודעה והגוף יוצרים ומשתלבים ללא הרף זה בזה. הפניית התודעה שלנו אל הגוף שלנו היא הבאת הגוף שלנו אל התודעה.
המייסד והמורה הבכיר של “עמותת תובנה”. מלמד מזה כ-30 שנים, עיקרן בישראל וחלקן בחו”ל, ריטריטים, קורסים ושיעורים שנתיים, ברובם למתרגלים ותיקים, ועסק גם בהכשרת מורים בישראל.
דוגל בשימוש בדהרמה לקידום השלום בחברה.
למד באוניברסיטת אוקספורד ובלונדון, בעל תואר דוקטור לביולוגיה מולקולרית, ופרסם ארבעה-עשר ספרים אקדמיים ופופולאריים בנושא של ריפוי פנימי וחיצוני.
מאת: רחל ששון הכיוון המיסטי בזן הוא שאינסוף הרצונות שואבים מהרצון האחד – האחדות הקוסמית. תוך ריכוז בתשומת-לב במדיטציה יש להרהר בתבונה הנעלה (פרג’ניא) האומרת שהמציאות הקוסמית היא שלווה, אינסופית, […]
שהתקיים ב- 2 באוגוסט 2024 בהשתתפות: סנדיה בר-קמה, ד״ר אסף סטי אל-בר, ד״ר אסף פדרמן, שלמה בזם מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר ״כל שמחה שקיימת בעולם זה מקורה בשאיפה שאחרים […]
לומד, מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו. מייסד MEDITATION FACTORY, מרכז בודהיסטי לתרגול ולימוד בהרצליה. *** הגנה עצמית היא […]
פגש את הבודהיזם בשנת 1983, ומאז מחויבותו כלומד ומתרגל הלכה והעמיקה במסורת התהרוואדה ובמסורת הטיבטית בשנת 2003 היה שותף בהקמת תוכנית הכשרה תלת-שנתית ליועצים ברוח הדהרמה .(www.mindproject.com) במסגרת מכון ‘למה […]
מתרגל, ופוסע על הדרך מאז 1997 במסורת הוויפסנא והבודהיזם הטיבטי. חוקר דהרמה בת-זמננו, דהרמה מעורבת חברתית ואת המפגש בין ההגות הבודהיסטית לפילוסופיה המערבית. עבודת הדוקטורט שלו מציעה תפיסה חינוכית דיאלוגית […]